מדינת ישראל נ' עבד אללה(עציר) ואח'

גזר דין

1.הנאשם שבפני הורשע על פי הודאתו בביצוע עברה של פירוק רכב גנוב, עבירה לפי סעיף 413 ד (ג) – וסעיף 29 לחוק העונשין. מדובר בהרשעה בביצוע עבירת רכוש מסוג פשע.

הנאשם הודה בפני בביצוע כל האמור בכתב האישום נשוא ההליכים שבפני ועל פי הודאה זו הורשע. בכלל זה הודה הנאשם כי ביצע המיוחס לו בכתב האישום בצוותא חדא עם נאשם נוסף.

2.העברה בביצועה הורשע הנאשם בוצעה ביום 18.1.2010, ובמועד זה עמדו לחובתו שני מאסרים על תנאי. האחד בן 7 חודשים, על פי האמור בגזר דינה של כב' השופטת בן לוי בת.פ. 8664-09-08, והשני בן 3 חודשים כאמור בגזר הדין שניתן על ידי כב' השופטת בן לוי בת.פ. 657/08.

שני גזרי דין אלו שניתנו בתאריכים 29.1.2009 ו- 6.4.2009 ניתנו כנגד הנאשם בבית המשפט לנוער בחיפה.

3.בשל גילו של הנאשם ובקשת המאשימה להטיל עליו מאסר בפועל קיימת חובה לקבל בעניינו תסקיר קצין המבחן בטרם ייגזר עונשו. בהתאמה הוגש לי תסקיר ביום 18.5.2010. בתמצית קבע התסקיר כי הנאשם מנהל אורח חיים בעייתי הכולל התמכרות לסמים. נכתב כי הנאשם אינו מגלה מודעות לכישלונותיו, אינו בשל להליכי שינוי ושיקום וחסר משאבים נפשיים לכניסה לתהליך טיפולי משמעותי.

בשל קביעות אלו נמנע קצין המבחן ממתן המלצה טיפולית אודות הנאשם.

4.יצוין כי קביעות אלו של קצין המבחן עולות בקנה עם האמור בגזר דינה של כב' השופטת בן לוי מיום 28.1.09. שם תואר אצל הנאשם תהליך של הגררות לאורח חיים עברייני, סירוב לשתף פעולה עם כל מסגרת טיפולית והפיכתו ההדרגתית לגורם המהווה סכנה לציבור.

5.ממועד מעצרו הראשון בגין ביצוע העברות נשוא גזר דין זה נותר הנאשם במעצר עד לתום ההליכים ובפועל עצור הנאשם עוד מיום 20.1.2010. הנאשם לא ניצל תקופה זו לצורך שיתוף פעולה עם גורמי טיפול כלשהם ובפועל כעולה מתסקיר קצין המבחן בעניינו לא קיים בעניינו אופק טיפולי.

6.ב"כ הנאשם טען בפני כי עליי לקחת בחשבון לקולא את הנימוקים הבאים בבואי לגזור דינו של הנאשם:

I.הנאשם הודה במועד הראשון בביצוע העברות האפשרי וחסך זמן שיפוטי יקר.

II.חלקו של הנאשם בביצוע העבירה קטן מזה של השותף השני, שטרם נגזר דינו.

III.הנאשם הינו אדם צעיר ונסיבות חייו האישיות קשות ביותר.

7.עוד הפנה אותי ב"כ הנאשם לשורת פסקי דין בה הועדפה הגישה המקלה והטיפולית גם במקרים של נאשמים אשר הודו בביצוע עבירות חמורות יותר והיו בעלי עבר פלילי מכביד יותר. נטען כי גם במקרים חמורים אלו הוארכו תקופת מאסרים מותנים ולא הופעלו.

8.לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בפני נחה דעתי כי בנסיבות העניין יש להעדיף בעניינו של הנאשם את האינטרס הציבורי ויש להעדיף דאגה לשלום הציבור מפניו בדרך של הרחקתו על פני שיקולים אחרים לרבות שיקולי טיפול והתחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

במקרה הנאשם איני יכולה להתעלם מעברו הפלילי המכביד לכשעצמו. כן עלי להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובעובדה כי שהייה ארוכה במאסר בעודו קטין וקיומה של חרב מתהפכת על צווארו בצורת עונש של מאסרים מותנים ברי הפעלה לא היה בה כדי למנוע מנאשם זה לשוב תוך זמן קצר לסורו ואין בהם כדי להניע אותו מלשוב ולבצע פשעים.

9.יש לזכור כי מדובר בנאשם אשר הורשע בעבר, ובגזר הדין שניתן בעניינו ביום 6.4.2010 כבר גילתה כב' השופטת בן לוי התחשבות מסוימת בו לעניין העונש שהוטל עליו כאמור בעמוד 9 לגזר דין זה. בהתאמה הושתו על הנאשם שבפניי בגזר דין זה רק 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא אם יעבור שוב עברה כנגד רכב.

עניין זה כמו גם קיומו של מאסר על תנאי נוסף קודם בן 7 חודשים לא הרתיעו הנאשם מלחזור לסורו ולבצע בטרם חלפו שנתיים עבירה נוספת מסוג פשע כנגד רכוש (רכב).

בנסיבות אלו אין סיבה שלא למצות את הדין עם הנאשם על מנת להרחיקו מן החברה לתקופה מתאימה כדי לאיין כנדרש מסוכנותו ולמען ידע כי כל פעם בה יבצע עבירה הוא ישלם מחיר אישי כואב.

10.לאור האמור לעיל גם אין ביכולתי לקבל טענות ב"כ הנאשם לעניין התאמת המקרה דנן למקרים שנדונו בפסיקה שהוגשה לי בה אוזכרו מקרים בהם מאסרים מותנים הוארכו ומקרים בהם הופעלו מאסרים על תנאי בחופף.