מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן

החלטה

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בענין אי מתן זכות קדימה, על פי תלונת אזרח שהגיעה למשטרה.

הנאשמת זומנה לדין ליום 30/4/12. על אישור המסירה חתום ובן משפחה מעל 18, שהזדהה כאחמד, כך הצהיר פקיד הדואר באישור המסירה.

לטענת המבקשת מדובר בזיוף חתימה, היא כלל לא ידעה על ההליך המשפטי ואלמלא שוטר עצר אותה ביום 5/7/12 ומספר לה שהיא בשלילה, לא היתה יודעת דבר על כך.

לענין הזיוף, אם אכן זויפה חתימתו של מי מבני משפחתה של הנאשמת, מן הראוי שהנאשמת תגיש תלונה בגין זיוף וזו תיבדק על ידי הרשויות המתאימות.

אם מדובר ב"זייפן" מבני משפחת הנאשמת שקיבל דבר הדואר ולא הזדהה בשמו, הרי שאין לה להלין על בני משפחתה ומוטב שתישא באחריות לכך, ואם מדובר בפקיד דואר "זייפן" והוא כלל לא מסר את דבר הדואר, הרי שזהותו ידועה מאישור המסירה, ושומא על הנאשמת למצות ההליכים נגדו, בתלונה למשטרה ולרשות הדואר.

כלשעצמי אני מסופקת אם האפשרות השניה נכונה ומטילה ספק גם בהצהרת הנאשמת לפיה לא ידעה כלל על ההליך המשפטי, שעה שקיים בתיק בית המשפט אישור מסירה נוסף מיום 8/5/12 עליו חתומה לכאורה הנאשמת שדבר הדואר נמסר לידיה. דבר דואר זה נשלח אליה לאחר מתן גזר הדין ולכן הטענה כי לראשונה נודע לה ביום 5/7/12 אינה נכונה.

(אישור המסירה בתיק ביהמ"ש). משחלפו 75 ימים מיום שנודע לנאשמת על גזר הדין ומשלא נטען דבר לענין הארכת מועד, הרי שעפ"י סעיף 130ח' לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב-1982 יש לדחות הבקשה.

לפנים משורת הדין, אם תשלם הנאשמת הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוך 14 ימים מהיום ותצרף לבקשתה המחודשת, את העתק תלונתו של האזרח, העתק מבקשתה לחקור ענין החתימה ברשות הדואר ובמשטרה ותצהיר מי החזיק ברכב ביום ובשעה הנטענת ע"י האזרח, אשקול בשנית הבקשה.

בשלב זה הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: