מדינת ישראל נ' עבד אל רחמאן(אחר/נוסף)

החלטה

בפני בקשה לזמן כעד הגנה את עו"ד אמיר דורון, התובע אשר החליט על הגשת כתב האשום נגד הנאשם. לשיטת הנאשם, עדות זו דרושה לו, על מנת לבסס טענת הגנה מן הצדק ובכוונתו לעמת התובע עם ראיות שברשותו. לחלופין, מוצע כי המאשימה תביא לעדות בעל תפקיד אחר, היכול להעיד על השיקולים הנוגעים להגשת כתב האשום בפרשה.

המאשימה מתנגדת לבקשה. לשיטתה אין מקום לחקור תובע על שיקוליו זאת הן מהטעם העקרוני, שאין זה רצוי להעמיד תובע במצב לא נוח זה, בו עליו להחקר נגדית על אופן הפעלת שיקול דעתו והן בשל חוסר רלוונטיות.

לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הצדדים, לא ראיתי לאפשר חקירה נגדית של עו"ד דורון, או כל תובע אחר תחתיו, שכן יש טעם בשני נימוקי התנגדותה של המאשימה.

ראשית: ככלל, יש להמנע ככל שניתן מהפיכתו של מקבל החלטות לעד. עקרון זה חזר בפסיקה עקבית והטעם לו הוא, שמקבל ההחלטות אינו אמור להיות מעורב בתיק ברמה האישית, אלא המקצועית בלבד ואין מקום לגרור אותו למעורבות החורגת מגדרי תפקידו.

שנית: אכן, על המאשימה להצדיק החלטתה להעמיד הנאשם לדין מהבחינה הראייתית והמשפטית – וזאת בדרך של הבאת ראיות והעלאת טענות משפטיות. ביד הנאשם להתמודד עם הראיות ולהעלות טענות נגדיות. למעט מקרים חריגים, ככל שתשכיל המאשימה להביא ראיות להוכחת המיוחס לנאשם ולשכנע כי העובדות שהוכחו מקימות את העבירות המיוחסות לנאשם. למעט מקרים חריגים, בית המשפט אינו אמור לבחון את אופן הפעלת שיקול הדעת של התביעה, אלא את ראיותיה. לא שוכנעתי כי מקרה זה נכנס לגדרם של אותם חריגים – והנטל לענין זה רובץ על הנאשם. יתרה מכך, נימוקי ההחלטה להעמיד לדין הוצגו להגנה ולא ראיתי כי יש מקום לחדדם בדרך של חקירת מקבל ההחלטה.

ב"כ הנאשם ביקש כי לא אתיר עדות הזמה של המאשימה לענין זה, אם יעלה בידו להציג ראיות המעידות של פגמים של ממש בהחלטה להגשת כתב אישום – בקשה זו מקדימה (בהרבה) את זמנה ולא ראיתי לדון בה עתה.

לאור האמור לעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: