מדינת ישראל נ' עבד אל רזאק

הכרעת דין

האישום

נטען כנגד הנאשם, מורה לנהיגה, כי ביום 23.7.12 בשעה 10:56, בדרך חברון בירושלים, בהיותו יושב לצד תלמידה בשיעור נהיגה ותוך שהיא נוהגת ברכב, שוחח בטלפון הנייד כשהנייד בידו . בניגוד לסעיף 16(ב) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

תשובת הנאשם

בטופס ההזמנה לדין רשום כי אמר: "אני החזקתי ככה את הטלפון, אני מדבר באזניה של הטלפון, לא החזקתי את הטלפון". בעדותו בפניי הנאשם טען כי אמנם דיבר בפלאפון אך לא החזיק בו. אלא דיבר באמצעות אוזניה ומיקרופון, והפלאפון היה בצד ימין בדלת הרכב.

מהלך המשפט, העדים והראיות

העידו בפניי השוטרים מטעם המאשימה והנאשם ותלמידתו מצד ההגנה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם הנאשם החזיק בטלפון הנייד בידו או שוחח באמצעות מיקרופון ואזניה כשהטלפון נמצא בדלת הרכב והוא אינו אוחזו.

לפי עדות השוטר עורך הדו"ח, רס"ר שמואל אבו חצירה הוא לא הבחין בביצוע העבירה תפקידו התמצה ברישום הדו"ח ושמיעת תגובתו של הנאשם שאמר את הדברים הבאים:

"אני החזקתי ככה את הטלפון, אני מדבר באזניה של הטלפון, לא החזקתי הטלפון". (והדגים כיצד הטלפון קרוב לפיו).

השוטר סקלייר מטווי (להלן: "השוטר") ישב ברכב סמוי לצורך אכיפת עבירות תעבורה, העיד כיצד הבחין בנאשם כשהוא במרחק קצר ממנו כ- 6-7 מטרים מהמדרכה כשהמכשיר צמוד לפיו. (פרוטוקול עמ' 2 ש' 12-19). גם הוא ציין כי התגובה הראשונה של הנאשם היה כי החזיק את הטלפון "ככה" תוך כדי הדגמה.

גרסת הנאשם בפני הייתה כי, כפי שהוא נוהג תמיד, הוא הניח את מכשיר הפלאפון בדלת הרכב – במשענת, מימינו ושוחח כשאזניה לאוזנו הימנית ומיקרופון לפיו. לעיתים הוא מצמיד את המיקרופון לפיו כדי להישמע חזק יותר (פרוטוקול עמ' 2 ש' 29-31, עמ' 3 ש' 8-9). הנאשם הדגיש כי לא אמר בעת עצירתו ע"י השוטרים כי החזיק את הטלפון ליד פיו. (שם עמ' 3 ש' 31). עוד הדגיש כי בכוונה לא עצר את השיחה כדי שהשוטר אבו חצירה יראה כיצד הוא מדבר, כיוון שידע מדוע הוא עוצר אותו. (שם ש' 4 ש' 17-18), לשאלת בית המשפט כיצד ידע, הסביר כי לעיתים זה קורה ועוצרים אותו שוטרים הטועים לחשוב שהוא מדבר בטלפון ללא דיבורית וכאשר הוא מציג את האוזניה ועליה המיקרופון, נותנים לו לנסוע.

לפי עדותה של תלמידת הנאשם, הגב' ראדה חטיב, שעודנה לומדת אצלו, הנאשם לא החזיק במכשיר הטלפון בידו אלא דיבר כשלשתי אוזניו מחוברות אוזניות. (שם עמ' 5 ש' 5). לאחר מכן, הנאשם העיר לה משהו בערבית והיא תקנה עצמה והעידה כי שוחח באמצעות אזניה אחת בצד ימין (שם ש' 12). העדה הכחישה כי הנאשם אמר לה משהו. זאת למרות שלאחר מכן הנאשם הודה כי אמר לה כי הוא מדבר באזניה ימנית בלבד. (שם עמ' 7 ש' 27).

עוד ציינה העדה כי הנאשם מניח את הפלאפון בדלת הרכב מצידו הימני (שם ש' 32).

העדה נשאלה כיצד היא יודעת היכן הנאשם מניח את הטלפון הנייד אם היא מרוכזת בכביש שלפניה, והיא הסבירה כי לעיתים היא רואה זאת כשהטלפון מצלצל או כשהם בעצירה. (שם עמ' 6 ש' 16).

אני נוטה להאמין לנאשם כי בדרך כלל הוא עושה שימוש באוזניה ובמיקרופון כשהוא מדבר בנייד, אך אין הדבר אומר כי כך ארע גם במקרה הנוכחי, כפי שיבואר:

הנאשם הודה כי למכשיר הנייד אין מתקן קבוע ברכב וכשהוא נכנס לרכב הוא שם אותו במשענת היד בצד ימין.

סעיף 16(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 חוקק ביום 16/12/07. בדברי ההסבר לו נכתב כדלקמן: "...אף שאינו נוהג ברכב חייב להיות מרוכז במתרחש בדרך בשעת שיעור הנהיגה ולהגיב בשעת הצורך, בשעה שהוא מכין את התלמיד לקראת מבחן הנהיגה המעשי, לפיכך חשוב שדעתו של מורה נהיגה לא תוסח בשעת שיעור נהיגה ע"י דיבור בטלפון ללא מיקרופון המותקן ברכב". (ראה הצ"ח מס' 82 מיום , 29/5/07), החוק תוקן בנוסח מקל יותר עם הנהגים ומורי הנהיגה, מזה שהוצע בהצעת החוק - במקום מיקרופון המותקן ברכב, נאמר "דיבורית", כשהגדרתה כוללת גם את זו שמותקנת בטלפון עצמו ולא רק ברכב ובלבד שהטלפון "יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו".

ברור כי הצבת הטלפון בידית האחיזה שבדלת הנוסע, אינה מהווה התקן קבע או מקום יציב המונע את נפילתו, על אחת כמה וכמה כשהוכח שהמכשיר מחובר בדרך קבע לאוזניות ולראשו של המורה, שכן הפניית ראש המורה לאחור (למשל בעת ביצוע נסיעה לאחור של התלמיד), או רכינה פתאומית קדימה לצורך הסטת ההגה, יכולים להביא למשיכת הטלפון ממקומו ולהפילו, אותו הדבר בעת שהמורה פותח את דלת הרכב והרי מדובר בכניסות לרכב ויציאות ממנו תכופות, במשך כל היום.

הנאשם בחקירתו הנגדית הודה כי "לפעמים הוא נופל אם הוא נופל אני לא מתייחס אליו בכלל ואני ממשיך רגיל ולא מעניין אותי מהשיחה" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 19). קשה לי להאמין לתשובה שכזו. גם הטענה יש לי דיבורית אינה משכנעת. נאשמים רבים שברכבם מותקנת דיבורית הורשעו לאחר שהוכח כי החזיקו בידם המכשיר ודיברו. לו היה הנאשם מספר כי כל שיחה מועברת אוטומטית לדיבורית שברכב ועל כן אין צורך כלל באחיזתו, ניחא, אולם הנאשם העיד שכדי לשמוע בדיבורית הוא לוחץ על המיקרופון שבחוט האוזניות וכי לא תמיד האוזניות מחוברות, משמע בהחלט יתכן, כמו במקרה שלפני, כי הטלפון צלצל והנאשם אחז אותו בידיו, בין אם כדי להבחין בזהות המתקשר ובין אם כדי לדבר לתוכו, כפי שהדגים בפני השוטר.