מדינת ישראל נ' עבד אל חי ואח'

החלטה בעניינו של נאשם 1

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לשלושתם ביצוע עבירות של גניבת רכב בצוותא, פירוק חלקי רכב בצוותא והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ולנאשמים 2 ו-3 בלבד עבירות נוספות.

נאשמים 2 ו-3 התקשרו עם המאשימה בהסדר טיעון, ביום 18.1.11 הורשעו בביצוע כל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום המקורי, ודינם נגזר, בין היתר, לעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח. ביום 14.6.11, לאחר שנדחתה עתירה לגילוי ראיה חסויה שהוגשה מטעם נאשם 1, התקשר אף נאשם זה (להלן – הנאשם) בהסדר טיעון עם המאשימה.

בכתב האישום המתוקן בעובדותיו הודה הנאשם, נאמר כי ביום 3.8.10 בשעת צהריים גנבו נאשמים 2 ו-3 בהוד השרון רכב מ.ר. 9203464 מסוג מזדה, והעבירו אותו למטע גויאבות בטירה. בהמשך אותו יום, בלב מטע הגויאבות, פרקו שלושת הנאשמים בצוותא חדא את חלקי הרכב. בין היתר פרקו הם את מנוע הרכב, שמשות הרכב, דלתות הרכב וחלקים רבים אחרים, ובכך אף סייע לאחר-מעשה בגניבת הרכב. למקום הגיעו שוטרים אשר צעקו לעבר הנאשמים "משטרה! תעצרו! לא לזוז! משטרה!", והנאשמים החלט להימלט לכיוונים שונים. הנאשם נכנס לרכב סובארו והחל להימלט מהמקום, עד אשר לבסוף נתפס במחסום בשביל הגישה למטע.

הנאשם הורשע בעבירות הבאות: סיוע לאחר-מעשה לגניבת רכב, פירוק חלקי רכב בצוותא והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

הצדדים לא התקשרו בהסכמה לעניין העונש.

שרות המבחן התבקש לערוך תסקיר אודות הנאשם. מן התסקיר שהוגש עולה כי הנאשם נדרש לפרנס את בני משפחתו בהיותו הבכור. הנאשם הוא בוגר 12 שנות לימוד. הוא המשיך את לימודיו ורכש לעצמו מקצוע: טכנאי מערכות מיגון ושמע לרכב. הנאשם עובד כנהג משאית, וכיוון שהוא מעוניין לפתוח מוסך פרטי משלו לומד הנאשם בימים אלה מקצוע מכונאות במכללת אורט בתל אביב. הנאשם לקח בפני עורכת התסקיר אחריות על מעשיו, שבוצעו לפי דבריו בשל הפיתוי הכספי שהיה קשור במצבו הכלכלי הקשה. הנאשם חש שגרם נזק למשפחתו והדגיש את חריגות העבירה באורח חייו עד כה. הנאשם הביע בפני עורכת התסקיר את חששו שמא הרשעתו תפגע בתוכניתו לפתוח מוסך עצמאי, וכיוון שהשרות התרשם מבחור אחראי שמכיר בחומרת התנהגותו, המליץ שרות המבחן לבטל את הרשעתו ולחייבו בשל"צ ללא ההרשעה בהיקף של 220 שעות.

ב"כ הנאשם, עו"ד תילאווי, ביקש לאמץ את המלצת שרות המבחן. לדברי הסנגור המלומד, הנאשם הוא אדם נורמטיבי לחלוטין, נשוי, העובד לפרנסתו באופן מסודר. הנאשם עובד בחברת קוקה-קולה ולדברי הסנגור החברה אינה מעסיקה מורשעים בפלילים. כן נטען כי הרשעת הנאשם תפגע ביכולתו לפתוח מוסך עצמאי. הוגשו בעניינים אלה אסמכתאות.

ב"כ המאשימה, עו"ד קייסי, טען כי המעשים בביצועם הורשע הנאשם חמורים ואינם מצדיקים ביטול הרשעה. עתירת המאשימה היא למאסר בפועל, שיכול שיומר בעבודות שירות, וזאת נוכח חומרת העבירה מחד גיסא ונסיבותיו האישיות המקלות של הנאשם מאידך גיסא.

דיון

הנאשם הוא בגיר יליד 1982. מעשיו לא בוצעו במה שניתן להגדיר כ"משובת נעורים", אלא – לפי דבריו שלו עצמו לפני עורכת התסקיר – כמעשה מחושב שנועד להשיג רווח קל על חשבון הזולת.

העבירות בהן הורשע הנאשם אינן עבירות קלות. העונש המרבי על עבירה של פירוק חלקים מרכב הוא חמש שנות מאסר. העונש על הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו הוא שלוש שנות מאסר ולא פחות משבועיים ימים. הנאשם שייך עצמו לחבורת עבריינים והשתתף יחד עם שותפיו בפירוק חלקי רכב שנגנב זמן קצר קודם לכן. לעובדה כי המעשים בוצעו בחבורה חומרה מיוחדת, ואין גם לשכוח שתחום העבירות בו עסקינן (עבירות הרכב) הוגדר בישראל כ"מכת מדינה", על כל המשתמע מכך.

אכן, לנאשם אין עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה בפלילים. לנאשם מקום עבודה מסודר, ומן החומר שהניחה לפניי ההגנה עולה כי הרשעתו בדין עלולה לגרום לו לקשיים במקום עבודתו. עם זה, מדובר בקשיים בלבד. לנאשם שני מקצועות נדרשים (נהג משאית ומכונאי רכב), וברור כי יוכל לעסוק בהם במגוון רחב של תפקידים שלא ייסגרו בפניו אם יורשע בפלילים. על כך יש להוסיף כי מן המסמך שהתקבל מחברת דעאס משקאות קלים בע"מ, העובדת עם חברת קוקה-קולה (נע/2) לא עולה כי הרשעתו של הנאשם תוביל בוודאות לפיטוריו.

כידוע, הימנעות מהרשעת בגיר אפשרית בהצטבר שני גורמים: "על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים" [ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342 (1997)]. המבחן ללא הרשעה הוא החריג לכלל, והנטל מוטל על הטוען להתקיימותו.

חוששני כי במקרה דנן גוברים השיקולים הנעוצים באינטרס הציבור על פני השיקולים שהציג הנאשם: מחד גיסא, העבירות בביצוען הסתבך הנאשם חמורות ומוכרות כמכת מדינה. הנאשם לא ביצע את מעשהו כמשובת נעורים, אלא בצוותא חדא עם שותפים ולמטרת רווח מובהקת; מאידך גיסא, השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם אינה דרמטית.

אין איפה הצדקה לחרוג במקרה זה, בו אין יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה, מן הכלל הרחב בדבר הרשעה.

אשר על כן, בקשת הנאשם לביטול הרשעתו – נדחית.

אשר לעונש, מבלי לקבוע מסמרות סופיים בדבר, מצאתי טעם בעמדתה של המאשימה כי במקרה זה ראוי לבחון האם ניתן להורות על מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. אשר על כן, אני מורה לנאשם להתייצב לפני הממונה על עבודות השירות לשם בדיקת התאמה, ועל כן יידחה מועד הטיעונים לעונש למועד שיתואם עם יומני הצדדים בישיבה בה תינתן החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ב, 25 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: