מדינת ישראל נ' עבד אל האדי

הכרעת דין

הנאשם הודה בעבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין וזאת בנסיבות המפורטות בכתב אישום ולפיהן בתאריך 18.2.10 בשעות הבוקר החזיק בביתו בתוך שקית שהוסלקה בפיר צינורות בחדר האמבטיה 50 קליעי תחמושת 9 מ"מ לאקדח.

במסגרת הסדר טיעון שהוצג לפני בימ"ש ביום 6.5.10 נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בטרם יורשע לבחינת אי הרשעה תוך שהמאשימה הודיעה אותה עת כי אין כל התחייבות בשלב זה ואין הסדר עונשי. כמובן שגם בימ"ש הבהיר לנאשם כי אינו כבול להסדרי טיעון או להמלצות התסקיר.

עתה בפני תסקיר שירות מבחן הסוקר את רקעו ונסיבותיו של הנאשם כאשר בתסקיר הראשון מציין שירות המבחן התרשמות מקושי רב ביכולתו של הנאשם לדון בביצוע העבירה וליטול אחריות אישית כלפי ביצועה, תוך שהנאשם תאר את התנהגותו לעניין העבירה כאימפולסיבית ובלתי מתוכננת והפיק לקחים.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם בעל צדדים חיוביים ומתפקדים אך לצד הקושי ליטול אחריות כלפי ביצוע העבירה לא נוצר בסיס לאחיזה טיפולית ובנסיבות אלה שירות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית אך נוכח ההתרשמות שהסיכון לביצוע עבירה דומה פחת באופן משמעותי ציין שירות המבחן כי במידה ובימ"ש ישקול סיום ההליך בצו של"צ ללא הרשעה, הרי שהתבקשה דחייה לצורך גיבוש תוכנית.

מהתסקיר העדכני עולה התלבטות שירות המבחן באשר להמלצה הראויה במקרה זה.

מחד מציין שירות המבחן כי הנאשם חושש מהרשעה ומבקש להטיל ענישה שיקומית, מאידך מציין שירות המבחן כי מדובר בעבירת נשק שהמקור והמניע לביצועה לא ברורים.

עוד מציין שירות המבחן כי מדובר בעבירה שמגלמת בתוכה אפשרות לפעילות פלילית שעשוייה לסכן אחרים וכי קיימת אפשרות שהנאשם אינו משתף בנתונים נוספים מהנימוק המפורט בתסקיר.

שירות המבחן לא מצא נימוקים מיוחדים למניעת הרשעה, למעט העבר הנקי והבנת חומרת העבירה ומשמעותה ולקיחת האחריות.

סופו של דבר ששירות המבחן מציין כי אין ביכולתו לבוא בהמלצה מגובשת למניעת הרשעה מאחר שחסרים פרטים נוספים ומחמת אופייה של העבירה.

הסנגור עותר להמנע מהרשעה וזאת בין השאר נוכח העבר הנקי, העובדה כי מדובר בעבירה מסוג עוון ושילובו החיובי של הנאשם בטיפול קבוצתי.

עוד מציין הסנגור כי לכתחילה נועד ההסדר הדיוני כפי שהוצג לאפשר סיום ההליך ללא הרשעה.

שקלתי נסיבות העניין, טיעוני ב"כ הצדדים והאמור בתסקירים.

הכלל הוא כי מקום בו מודה נאשם בביצוע עבירה ירשיעו בימ"ש ורק במקרים חריגים אשר נסיבותיהם יוצאות דופן ועונות על המבחנים שנקבעו בפסיקה, יחרוג בימ"ש מהכלל.

במקרה שבפני מוצאת אני כי במאזן שבין אינטרס הציבור הדורש כי נאשם שביצע עבירה, ובוודאי עבירה חמורה, יצא מלפני בימ"ש כשהוא מתוייג בתג של הרשעה לבין אינטרס הנאשם שלא להיות מורשע, כבד משקלו של אינטרס הציבור.

לעניין זה אציין ראשית כי נפיצות עבירות הנשק ופוטנציאל הסיכון הרב ביותר הגלום בהן נותנים משקל רב לאינטרס הציבור במקרה זה.

המצאות נשק, לרבות תחמושת בידי מי שאינם מורשים לכך, מביאה לא אחת כי בנשק או בתחמושת יעשה שימוש פוגעני ולעיתים קרובות גם קטלני.

המדובר בתחמושת בהיקף משמעותי ביותר – 50 קליעי תחמושת אשר מן הסתם לא בכדי הוסלקו במקום לא שגרתי כמו פיר צינורות בחדר אמבטיה.

מן הסתם הסלקת התחמושת במקום זה מעידה על מודעות לסיכון הגלום בתחמושת כזו.

לצד פוטנציאל הסיכון הגלום בהמצאות תחמושת תחת ידי הנאשם אשר נמנה על פי גילו על קבוצת גיל שלא אחת מתגלה כקבוצת גיל אשר עושה שימוש, למרבה הצער, בתחמושת, לא מצאתי כי הנאשם הציג נימוקים אשר יכולים להצביע על פגיעה כה משמעותית בעתידו המקצועי באופן שיהיה בו כדי להטות את הכף לכיוון אינטרס הפרט.