מדינת ישראל נ' עבד אל האדי(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144 (א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז -1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 7.7.10 החזיק הנאשם עבור אחר אקדח שמספרו הושחת שהוא מוסלק בתוך גרב על גג פח במרפסת בביתו בלוד.

הצדדים לא הסכימו לעניין העונש.

במסגרת השיקולים לחומרה, יש ליתן את הדעת לכך שמדובר בעבירה של החזקת אקדח.

בעבירות מסוג זה פסיקת בתי המשפט מחייבת החמרה בענישה, וזאת בכדי להילחם בתופעת החזקת הנשקים.

כפי שנקבע לא אחת, הנשקים שמוחזקים סופם שייעשה בהם שימוש מסוכן.

הסלקת הנשק במקום מסתור וכן השחתת המספר מהווים אינדיקציה לכך שהמטרה ביסוד החזקת הנשק הייתה מטרה פסולה.

עוד אציין במסגרת השיקולים לחומרה את תסקיר שירות המבחן, אשר מציין כי על אף שהנאשם מודה בביצוע העבירה, הרי שהוא מטשטש את נסיבות ביצועה.

כלפי שירות המבחן טען הנאשם כי הוצע לו לרכוש את הנשק ולאחר כשבוע בחר לקנות אותו.

נסיבות אלה, אשר אינן עולות בקנה אחד עם האמור בכתב האישום שבו הודה הנאשם, מובילות למסקנה כי רב הנסתר על הנגלה בעניין הנסיבות שבהן החזיק הנאשם בנשק.

שירות המבחן אף מציין בתסקירו כי התרשם שהנאשם נמצא בצומת דרכים, וכי הוא זקוק לענישה קונקרטית על מנת להגדיר את מודעותו למצבי סיכון להידרדרות בו הוא נמצא.

לעומת זאת במסגרת השיקולים לקולא, יש ליתן את הדעת לכך שאין לחובתו של הנאשם כל עבר פלילי קודם וכי הודה באשמה בהזדמנות הראשונה.

עיינתי בפסיקה שהגישו שני הצדדים, ואכן יש בפסיקה זו כדי להוות אינדיקציה לענישה הראויה במקרה דנן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.שמונה חודשי מאסר בפועל שמניינם החל מיום מעצרו, 7.7.10.

2.שישה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירה בעניין הנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.

בנסיבות העניין ולאור תקופת המאסר שנגזרה על הנאשם, לא מצאתי לנכון אף להטיל עליו קנס.

הנשק יחולט או יושמד לפי שיקול דעת המדינה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.