מדינת ישראל נ' עבאס(אסיר)

החלטה

כללי:

1. בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה ביום 7.12.11 על ידי השופט י. בכר בתיק מ"ת 8755-06-11 ושלפיה הורה לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו נשוא הערר.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

2. כנגד המשיב ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס למשיב שלושה אישומים, בגין העבירות הבאות:

עבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של סחר בסמים מסוכנים (בשני אישומים), לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") וכן עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית (בשלושה אישומים), לפי סעיפים 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים.

העובדות שבסיס כתב האישום:

3. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת אגוז יאמר כי בשלושה מקרים נפרדים החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית, וזאת ללא היתר כדין. עוד נטען בכתב האישום כי בשני מקרים נפרדים, סחר המשיב, בסם מסוכן עם סוכן משטרתי, בכך שמכר לסוכן סמים בתמורה לסכום כספי. בנוסף נטען כי המשיב קשר קשר עם הסוכן לשם ביצוע עסקת סמים, המהווה עבירה מסוג פשע.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הסניגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך נוכח היעדר יכולת המשיב להציע חלופת מעצר, הורה בימ"ש קמא ביום 11.7.11 ובהסכמת הסנגור, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 11.10.11 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר במסגרתה הציג בפני בימ"ש קמא חלופת מעצר באישפוזית טמרה. ביום 23.10.11 החליט בימ"ש קמא (השופטת בש) לשלוח את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר מעצר בעניינו ולבחון חלופת המעצר המוצעת.

ביום 7.12.11 ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, החליט בימ"ש קמא (השופט בכר) לאמץ את המלצת שירות המבחן והורה על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, בכך שהמשיב ישהה במרכז טיפולי בטמרה, יחתום על ערבות עצמית וערבות צד ג' ע"ס 15,000 ₪ וכן הוטל עליו צו פיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של ששה חודשים.

טענות הצדדים:

8. העוררת טענה כי שגה בית משפט קמא שלא נתן משקל ראוי לעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל בין היתר עבירות אלימות, רכוש וסמים. ציינה כי תלוי ועומד נגד המשיב מאסר מותנה חב הפעלה לתקופה של 4 חודשים והוא ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות בגין עבירות סמים ועבירות אחרות. לטעמה, עברו הפלילי של המשיב מוכיח כי אין לתת במשיב אימון ולכן החזקתו מאחורי סורג ובריח היא הדרך הנכונה לצמצום מסוכנותו.

לטענת העוררת, התסקיר לגופו אינו תואם את מסקנתו הסופית של שירות המבחן, בעת שהמליץ על שחרור המשיב לחלופה במסגרת טיפולית. ציינה כי התסקיר מגולל את מצבו של המשיב וחוסר מוכנות ויכולת להתגייס להליך טיפולי ארוך.

עוד טענה העוררת כי אין כל נימוק המצדיק סטייה מהלכה הפסוקה לפיה ככלל יוחזקו סוחרו סמים מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים נגדם. ציינה כי מעשיו של המשיב, הישנותם, נסיבותיהם, עברו הפלילי המכביד וטיבו, מובילים למסקנה כי לא ניתן להפיג את החשש הממשי כי במידה וישוחרר לחלופה המוצעת ימשיך ויסחור בסמים ויסכן את בטחון הציבור ושלומו.

אשר על כן ביקשה העוררת לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

9. מנגד, ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערר. ציין כי המשיב גדל בנסיבות קשות, החליט לצאת ממעגל הסמים והחל בתהליך גמילה. הפנה לתסקיר וציין כי שירות הבחן מצא את המשיב מתאים להליך שיקומי. הפנה לפסיקה וביקש לדחות את הערר.

דיון והכרעה:

10. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בהודעת הערר, בכתב האישום ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.