מדינת ישראל נ' עבאהרי

החלטה

1.בפניי בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו .

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה, סטייה מנתיב, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה במהירות מופרזת ונהיגה ברשלנות.

3.על פי כתב האישום, ביום 1.07.07 בשעה 22:30 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג הונדה ממזרח למערב, בסמוך לצומת דיר חנא, כשלצידו יושב בילאל קראקרה ז"ל (להלן:"המנוח"). בהגיעו לצומת, סטה הנאשם מסלולו והתהפך מספר פעמים לתוך שדה תוך שהוא פוגע בעצי זית.

כתוצאה מהתאונה, נגרמו למנוח פגיעת ראש חמורה וחתך עמוק בצוואר , ומותו נקבע במקום התאונה.

4.המשיב נפסל מנהלית ביום 08.07.07 לתקופה של 90 יום.

ביום 08.10.07 הוחזר לידי המשיב רישיון הנהיגה.

5.ביום 17.03.11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובקשה לפסילת רישיון נהיגה עד למתן פסק הדין בעניינו בהתאם לסעיף 46 ב'(ב), לפקודת התעבורה נוסח חדש תשכ"א – 1961.

6.טיעוני הצדדים

ב"כ המבקשת טען בבקשה כי היא מבוססת על סעיף 46 לפקודת התעבורה, אשר קובע למעשה חזקת מסוכנות לפיה "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה עד למתן פסק הדין בעניינו"

ב"כ המבקשת טען לעניין השיהוי שבהגשת כתב האישום והבקשה דנא, כי התיק הועבר לפרקליטות ביום 12.6.08 ונשלח להשלמות חקירה ביום 3.5.10, מהן חזר בחודש נובמבר 2010.

לדבריו על ביהמ"ש להעמיד בראש מעיניו את השיקול של הגנת הציבור מפני המשיב וציין פסיקה רלוונטית.

לעניין השיהוי בהגשת כתב האישום טען ב"כ המבקשת כי הפסיקה מלמדת כי אין בכוחו של השיהוי להשפיע על ההחלטה באם לפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה, צרף פסיקה לתמיכת טענתו.

ב"כ המשיב טען כי יש לדחות את בקשת המאשימה, מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.

שכן, לטענתו המדובר בתאונה שאירעה בחודש יולי 2007, בעוד בקשה זו הוגשה למעלה מארבע שנים מיום התאונה, ולאחר שרישיונו של המשיב שנפסל מנהלית למשך 90 יום הוחזר לו זה מכבר ומאז הוא שב לנהוג.

לשיטתו הזמן הרב שחלף מעביר את הנטל, לכתפי המאשימה מדוע לא סברה משך כל הזמן שחלף כי נהיגתו של המשיב מסוכנת לציבור, והביא פסיקה לתמוך את טענתו כי השיהוי הרב יש בו כדי להפריך את חזקת המסוכנות.

7.דיון ומסקנות

לא מצאתי להכביר בדבר הראיות לכאורה כנגד המשיב, שכן על אף שהסנגור חלק על עוצמתן, מצא האחרון להידרש אך לשאלת השיהוי בבקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. יחד עם זאת אציין כי בעניין זה אינני שותף לדעתו של הסנגור באשר לעוצמת הראיות, נכון לשלב זה של הדיון.

לפיכך, השאלה השנויה במחלוקת היא האם השיהוי הרב מאז קרות התאונה ומאז שהוחזר הרישיון לידי המשיב, די בה כדי לקבוע כי אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה שהגישה המבקשת.

סעיף 46 לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות לגבי כל אדם אשר היה מעורב בתאונת דרכים שהביא למותו של אדם, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה ולמעשה לאחר שביהמ"ש נתן לנאשם הזדמנות נאותה לטעון טענותיו, רשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.