מדינת ישראל נ' עאצי(עציר)

גזר דין

1.הנאשם יליד שנת 1984, הורשע על פי הודייתו בעבירה של הכשלת שוטר בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ובעבירה של נהיגה בפזיזות ורשלנות בניגוד לסעיף 368(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 באירוע מיום 17.11.10.

2.במועד האירוע, בסמוך לשעה 0:43 הגיע הנאשם כשהוא נוהג ברכב פרטי בסמוך למחסום משטרתי כאשר אחד מן השוטרים סימן לנאשם, באמצעות פנס אדום, לעצור את רכבו. הנאשם נענה ועצר את רכבו במרחק של עד 20-30 מ' מניידת המשטרים.

משנתבקש הנאשם על ידי השוטר להציג רשיון רכב וכן רשיון נהיגה, מסר הנאשם לידי השוטר את רשיון הרכב ובהתייחס לרשיון הנהיגה טען כי שכחו במקום אחר. בשלב זה, שאל השוטר את הנאשם מאין הגיע ועל כך השיב לו הנאשם: "זה לא עניינך, מה אכפת לך מאיפה אני בא, תעשה את העבודה שלך אם הרכב תקין או לא תקין ויאלה אני רוצה ללכת". כעת שב השוטר ושאל את הנאשם בשנית מאין הגיע, ובתגובה הרים הנאשם את קולו והשיב: "אני אומר לך זה לא עניינך, לא רוצה להגיד לך מאיפה באתי, יאלה, יאלה תעשה את הבדיקות שלך".

השוטר החל ברישום דו"ח תנועה ובשלב זה שירבב הנאשם דבר מה בשפה הערבית, נכנס לרכבו, התניע הרכב והחל בנסיעה מהמקום. השוטר צעק לעבר הנאשם "תעצור, אתה עצור" ואולם הנאשם המשיך לנסוע ומששלף השוטר את נשקו עצר הנאשם בסמוך לשוטר בחקירת בלמים.

3.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר של 14 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וכן פסילה בפועל. הנאשמת אף מפנה לת/1 - גליון הרשעות קודמות של הנאשם.

4.מאידך, ב"כ הנאשם אישר בפתח טיעוניו כי אכן מדובר בהתנהגות שאינה סבירה מטעמו של הנאשם. יחד עם זאת, לטעמו של הסניגור אין מדובר בעבירות שהינן ברף הגבוה ובמיוחד כאשר המאשימה תקנה את כתב האישום מעבירה של ניסיון חבלה חמורה לנהיגה בפזיזות ורשלנות.

הסניגור אף עתר לביהמ"ש להאריך את עונש המאסר המותנה בן 10 החודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, שכן הענישה שהוטלה על הנאשם בתיק בו הוטל המע"ת הכיל מספר עבירות ולטעמו אין ספק כי מדובר בענישה הצופה פני עתיד אשר הוטלה והינה קשה מנשוא.

עוד עתר הסניגור, כי עבירת הפסילה תסוייג באופן שהנאשם יוכל להמשיך את עבודתו כנהג משאית עם מנוף וכל זאת על מנת לאפשר לנאשם להתפרנס.

הסניגור אף הציג פסיקה אשר יש בה, לטעמו, משום ציוני דרך לביהמ"ש מדוע אין להחמיר עם הנאשם, ואולם מעיון בפסקי הדין הנ"ל עולה כי בכולם מדובר היה בנאשמים חסרי עבר פלילי.

5.בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם, הרי שמחד עומד עניינו של הנאשם באופן אישי ומאידך עומדת החובה שעל בית המשפט להרתיע ולהתריע אחרים מלנהוג כפי שנהג הנאשם.

הנאשם היה עצור מיום 17.11.10 ועד ליום 23.12.10 ולאחר מכן מצוי הוא במעצר בית מוחלט.

6.גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם מלמד על נאשם אשר כבר נדון על ידי בית משפט על עבירה בשנת 2006 של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה בגינה נדון לקנס ולתקופת מאסר על תנאי, בעבירה נוספת משנת 2006 שעניינה תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו עליה נדון ל- 6 חודשי מאסר על תנאי וכן פיצוי ובעבירה שנעברה בשנת 2009 ואשר עליה נדון הנאשם בביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה בה נדון בגין עבירה של נשיאת נשק שלא כדין ובגין עבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו ל- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן למאסר בפועל של 10 חודשים וכן לקנס בסך 1,000 ₪.

7.בתיק זה עותרת, איפוא, המאשימה להפעיל את עונש המאסר המותנה מת"פ 231-10-09 בן 10 החודשים אשר הטיל כב' השופט כספי על הנאשם ביום 20.1.10, שהרי טרם חלפו 10 חודשים מיום גזר הדין של ביהמ"ש המחוזי עד המועד בו עבר הנאשם את העבירה בתיק זה.

8.יצויין, כי בהתנהלותו של הנאשם חומרה מירבית, שהרי השתלשלות האירועים הביאה בסופו של יום את החשש כי בכוונת הנאשם לפגוע בשוטר אשר עצר את הנאשם והחל לרשום לו דו"ח תנועה. עצם העובדה שהנאשם התניע את רכבו, החל בנסיעה ועצר בסמוך לשוטר בחריקת בלמים מלמדת על כוונה שלילית של הנאשם. גם אם לא התכוון לפגוע, הרו וודאי ובוודאי תוצאת מעשיהו היתה נסיון להפחדת השוטר.

9.תיק זה יש בו משום מסר לא רק לנאשם, אלא אף לחברה לפיה ביהמ"ש יהא מגינם של אוכפי החוק ולא יתן ידו לפגוע בהם.

10.סבורני כי הדרך הנכונה בעניינו של הנאשם הינה להרחיקו מהחברה לתקופה ממשית וכן למנוע הימנו לתקופה נוספת את האפשרות שינהג רכב מנועי כלשהו.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש – שיקול זה אני שוקל לקולא.

הנאשם אף הביע חרטה ואף שמעתי את דברי דודתו, אשר יש בהם כדי ללמד זכות על הנאשם.

11.לאחר ששקלתי את כל השיקולים לקולא ולחומרא, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: