מדינת ישראל נ' עאסלה

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, גניבה, והחזקת כלים לשימוש בסם מסוכן.

כך לאחר שהודה כי בלילה שבין ה-17/9/08 ל-18/9/08 – ולאחר תכנון מוקדם בינו ובין בן דודו – הגיעו השניים ברכב מסוג מיצובישי למטע רימונים המצוי בבעלותו של המתלונן, קטפו וגנבו ממנו כחצי טון רימונים, העמיסו אותם על הרכב ועזבו את המקום. כך גם לאחר שהודה כי באותה עת החזיקו ברכב כלי לעישון סמים.

2.הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לגזירת דינו של הנאשם יתקבל בעניינו תסקיר שירות המבחן. עם זאת, כבר באותו מועד הבהירה המאשימה כי בכל מקרה תעתור לעונש של מאסר בפועל בתוספת עונשים נלווים.

3.תסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם (תסקיר מיום 30/6/09) העלה כי הינו כבן 26, בוגר 10 שנות לימוד אשר מאז סיום לימודיו עובד לפרנסתו בעבודות מזדמנות, וכי נישא חודש לפני מעצרו. אשתו מצויה כעת בחודשי הריון ראשונים.

התסקיר העלה עוד כי הנאשם נפגש פעמיים עם שירות המבחן, אך בתוך כך לא הגיע לשתי פגישות שנקבעו עימו, לא יצר קשר עם שירות המבחן בעניינן, ואף לא השיב בטלפון שאותו מסר. בהמשך טען בפני שירות המבחן כי היו בעיות בטלפון שבביתו, ולכן לא ניתן היה להשיגו.

עוד העלה התסקיר כי הנאשם – שבעברו שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים, ולחובתו מאסר מותנה – לקח אחריות חלקית על המיוחס לו, לאחר שטען כי בן דודו הזמין אותו לטיול ברכבו, וכאשר הגיעו למטע, ביקש ממנו לעזור לו לקטוף רימונים. בנוסף ביקש להדגיש כי לא היה זה אירוע מתוכנן. עוד טען בפני שירות המבחן כי מאז שנת 2004 אינו משתמש בסמים, וכי לא ידע שלבן דודו יש כלי לעישון סמים ברכב.

בשים לב להתרשמות שירות המבחן מהמצוקה הרגשית בה מצוי הנאשם ולעובדה כי הוא מבין כיום את חומרת מצבו ואת הצורך בעריכת שינוי מהותי באורחות חייו, העריך השירות כי יש לנסות ולשלבו בתהליך טיפולי שיקומי. על מנת לבחון אפשרות שילובו בטיפול כאמור, התבקשה דחייה בעניינו.

4.תסקיר משלים שהוגש בעניינו (תסקיר מיום 1/11/09) העלה כי לאחר פגישה נוספת שהתקיימה עימו, ניתק הנאשם את הקשר עם שירות המבחן, וכי כל הניסיונות ליצור עימו קשר – לרבות השארת הודעות אצל בני משפחתו – עלו בתוהו.

בשיחה הנוספת שכן התקיימה, שב הנאשם וטען כי נגרר לביצוע העבירה על ידי בן דודו, ובכך הותיר אצל שירות המבחן את הרושם כי אינו לוקח אחריות על המיוחס לו, ומטיל אותה על בן דודו. דברים דומים אמר אף ביחס לעבירת הסמים, ושב והדגיש כי מזה חמש שנים שאינו משתמש בסמים. בדיקת שתן שהתבקש הנאשם למסור נמצאה פסולה, והיות שלא ניתנה על ידו בדיקה נוספת, לא יכול היה השירות לשלול או לאשר ניקיונו משימוש בסמים.

לאור המתואר – וחרף הצהרתו המילולית כי הוא מעוניין להשתלב בהליך טיפולי – התרשם שירות המבחן כי הנאשם מתקשה להכיר במשמעות המלאה של העבירות נשוא הרשעתו, מתקשה לקחת אחריות על ביצוען ואף מתקשה לגלות אחריות בשמירת הקשר ובשיתוף הפעולה עם השירות.

משכך נמנע השירות מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליץ על הצבת גבול ברור להתנהגותו.

5.בהיסמך על האמור ביקשה ב"כ המאשימה, בטיעוניה שבכתב, להחמיר בדינו של הנאשם. לתימוכין עמדה על חומרתן של עבירות הגניבה החקלאית; הקלות הרבה שבביצוען; פגיעתן האנושה במשלח ידם של החקלאים; והקושי הרב ביכולת למנוע עבירות אלו ולאכוף את החוק בעניינן (בעניין אחרון זה ציינה כי הנאשם ובן דודו נתפסו באקראי, ורק כיוון שאופן נהיגתו של הנאשם עורר חשד). עוד לתימוכין ולשם הצגת עמדתו המחמירה של המחוקק, הפנתה לתיקון בחוק העונשין, במסגרתו הוחמרה הענישה בגין גניבת תשתיות, לרבות גניבה של תוצרת חקלאית. בשים לב לאמור ונוכח עמדת החוק והפסיקה – והגם שברי כי התיקון הנזכר אינו חל בעניינו של הנאשם – שבה ועמדה על הצורך להילחם בתופעה שהפכה נפוצה במחוזותינו, ולהחמיר בענישה.

ביתר שאת הדגישה האמור בעניינו של הנאשם שבפני, אשר התסקירים שהוגשו בעניינו העלו אינדיקציה שלילית, ואשר בעברו שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים, הרשעות בגינן זכה לענישה מקלה, שלא הוכיחה את עצמה במבחן התוצאה. בעניין זה הדגישה כי הנאשם ביצע העבירות שבנדון כשמאסר מותנה בן חודש (שהוטל עליו בבית משפט השלום בעכו במסגרת ת.פ 2924/05) תלוי ועומד כנגדו. לבסוף ציינה כי שותפו של הנאשם לביצוע העבירות נידון למאסר בפועל של 35 חודשים, כמו גם לעונשים נלווים. משכך, נוכח עקרון אחידות הענישה, והיות שאין אבחנה משמעותית בין השניים, ביקשה להטיל על הנאשם עונש דומה, קרי, מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן, וכן הפעלת המאסר המותנה, במצטבר לעונש שיוטל עליו.

6.מאידך ביקש הסנגור שלא להחמיר עם הנאשם – תוך שהדגיש כי תיקון החוק אותו הזכירה ב"כ המאשימה אינו חל בענייננו – ובהתאם להסתפק בשליחתו למאסר בפועל של 6 עד 12 חודשים. כך נוכח הנסיבות המקלות שיש להביא בחשבון בעניינו, ובכלל זה העובדה כי הגניבה הושבה לבעליה; כי גילוי הגניבה התאפשר תודות לשיתוף הפעולה של הנאשם, אשר מלמד כשלעצמו על ראשיתה של חרטה; כי הנאשם הביע רצון להשתקם, הגם ששילובו בהליך טיפולי לא הסתייע לבסוף, ובנוסף, בשים לב לחלקו המשני בביצוע העבירות והעובדה כי הוא מצוי מזה שנה וחצי תחת איזוק אלקטרוני.

על האמור הוסיף כי סקירת הפסיקה בעבירות הגניבה מלמדת כי ככל שזו עומדת בפני עצמה, ללא עבירות נלוות, רמת הענישה עומדת על 6-12 חודשים, אותם הוא מבקש להשית על הנאשם שבנדון.