מדינת ישראל נ' עאסלה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 06.01.12 נהג הנאשם ברכב בכביש בית חנינה בירושלים, זאת על אף שהוא פסול מלנהוג ביודעין. מקור הפסילה הינו פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, מיום 11.10.11, לפיו נפסל הנאשם מלנהוג למשך 3 שנים (פ"ל 2170-09-11).

כל זאת ביצע הנאשם כאשר עומד ותלוי נגדו עונש מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, שהינו בר הפעלה במקרה שלפנינו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה ביקש להפעיל את עונש המאסר על תנאי שעומד ותלוי נגד הנאשם, ואף לגזור עונש מאסר נוסף שלא יפחת מתקופה של 24 חודשים שירוצה במצטבר.

עוד ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי ממושך, פסילה למשך שלוש שנים שתצטבר לכל עונש פסילה אחר, פסילה על תנאי וקנס.

מנגד, טענה ב"כ הנאשם, כי עונש המאסר על תנאי שהושת על הנאשם הוא בר הפעלה במקרה שלפנינו, אך אינו מידתי ומשכך, לטענתה, במקרה דנן ראוי להאריך את תקופת התנאי.

לטענת ב"כ הנאשם, אמנם מדובר בעבירה חמורם אולם, יש להתחשב בנסיבותיו של הנאשם והסיבות שהביאו אותו לבצע את העבירה. שכן לטענת ב"כ הנאשם, במועד האירוע הנאשם חזר מקופת חולים עם אשתו שסובלת מבעיית דופק לא סדיר ונוטלת תרופות וגם מבעיות חרדה. האירוע ארע קרוב לביתו שנמצא על קו התפר בין השטחים לישראל, בגב של בית חנינה שצמוד לגדר המערכת ליד בית סוהר עופר.

עוד טוענת ב"כ הנאשם, כי במהלך תקופת ריצוי מאסרו האחרון החל הנאשם לעבור שינוי בחייו הייתה לו תוכנית שיקום פרטית במרכז אלאמל לשירותים חברתיים.

לטענת ב"כ הנאשם, בעקבות המאסר נאלצו בני הזוג להפסיק את טיפולי הפוריות. עוד ובנוסף, עקב ריצוי עונש המאסר התמוטט עסקו של הנאשם שהינו רואה חשבון במקצועו אולם, הנאשם קם על רגליו ועובד כשכיר תוך שמסייע לבעלי מקצועות חופשיים אחרים.

לטענת ב"כ הנאשם, במקרה שלפנינו דיי בהארכת התנאי שכן העובדה שעונש פסילה זה יהיה חב הפעלה יהיה בה בכדי להרתיע את הנאשם. עוד מבקשת ב"כ הנאשם, כי בית המשפט לא יטיל עונש פסילה נוסף אלא יטיל קנס מאוד משמעותי או הטלת של"צ בהיקף משמעותי וקנס.

דיון

עבירה של נהיגה בזמן פסילה

עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה. בית המשפט העליון התייחס לא פעם לחומרה המיוחדת אותה יש לייחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולענישה המחמירה המתחייבת בעטיה.

כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י (פורסם בנבו, 26.05.05):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

וגם ברע"פ 2221/11 הראל נ' מ"י (פורסם בנבו, 24.03.11) ציין בית המשפט, כי:

"נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו בכביש".

יש בעבירה של נהיגה בזמן פסילה לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.01.11)).