מדינת ישראל נ' עאסלה(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

1. כנגד המשיב הוגש בבית משפט זה כתב אישום (פ"ל 698-08-11),המייחס לו עבירות של: נהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש)-תש"ל 1970, ונהיגה כאשר רשיון הרכב פקע פחות מארבעה חודשיםעבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

2. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 4.8.11 בשעה 11:20 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג סובארו מספר רישוי 3596903 (להלן "הרכב"),בכביש 804 בין לותם לעראבה בסמוך לאתר הפסולת של עראבה .

אותה עת נהג המשיב ברכב, כאשר אין לו רישיון נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה כלל, ללא תעודת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, וכשרישיון הרכב פקע ביום 28.7.11.

3. בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.ב"כ המבקשת ציין בבקשה את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו לרבות קיומן של ראיות לכאורה למעשיי המשיב, לדבריו לא זו בלבד שהמשיב לא הוציא מעולם רישיון נהיגה אלא שמרשה לעצמו לנהוג ברכב כאשר רשיון הרכב פקע וללא תעודת ביטוח בת תוקף.

לדבריו, תגובת המשיב, כעולה מתיק החקירה, לפיה לא היה לו רשיון נהיגה אף פעם וכי יש לו צורך לנהוג וכך הוא עשה כ-20שנה, מעידים על זלזול של המשיב ברשויות החוק.

לדברי ב"כ המבקשת לחובת המשיב 3 הרשעות קודמות בהן הרשעה בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה .

ב"כ המבקשת ציין כי אופיין של העבירות,תגובתו של המשיב והתנהגותו הרצידיביסטית מעידים על המסוכנות הנלמדת ממעשיו ולן יש מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

5. הסניגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי אין מקום להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו,לדבריו אין מדובר בעבירה מהמסוכנות בפקודת התעבורה .

לדבריו המשיב לא פגע באף אחד, לא סיכן חיי אנשים בכביש, לא פגע ברכב אחר, ובסך הכל

נסע ברכב.

לדבריו המשיב היה חייב לנסוע כדי לעבור בדיקת סי.טי לפני ניתוח ראש.

ב"כ המשיב טען כי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה אינה נמנית על העבירות

המצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ומעצרו בנסיבות אלה יהיה בבחינת מקדמה על העונש,

דבר שלא נכון לעשותו.

וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו.

6. סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחות אשמת המשיב.