מדינת ישראל נ' עאזם(עציר) ואח'

גזר דין

1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין (להלן: החוק) ובעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק. בנוסף, הורשע הנאשם 1 בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) וסעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

2. הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן נעשתה במסגרת הסדר טיעון לפיו תוקן כתב האישום המקורי, ולעניין העונש, הוסכם כי התביעה תעתור לגזור על כל אחד מהנאשמים מאסר בפועל למשך 40 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי, ואילו ההגנה חופשית לטעון כראות עיניה.

3. על פי עובדות כתב האישום, (האישום הראשון):עובר ליום 16.6.09 בסמוך לשעת חצות, קשרו הנאשמים לשדוד את פארס חאג' יחיא (להלן: "המתלונן") שהינו בעל חנות למכירת טפסי הגרלות בטייבה (להלן: "החנות"), המרותק לכסא גלגלים. הנאשמים הגיעו באמצעות רכב לחנות כשהם מצוידים במצית דמוי אקדח (להלן:" אקדח הצעצוע"). באותה עת נערך המתלונן לסגירת החנות ותלה תיק גב ובו כ-15,000 ש"ח ו-980 דולר על ידית כסא הגלגלים שלו (להלן: "התיק"). הנאשם 1 המתין ברכב ואילו הנאשם 2 רץ לעבר המתלונן, צעק לעברו "תביא את הכסף" והחל לתקוף אותו ולמשוך את התיק. המתלונן ניסה לדחוף את נאשם 2 ובתגובה שלף נאשם 2 את אקדח הצעצוע והצמיד אותו לרקתו. המתלונן המשיך להיאבק בנאשם ואז זרק נאשם 2 את האקדח והמשיך למשוך את התיק, תוך שהוא מפיל ארצה את המתלונן אשר אחז בתיק, וגרר את המתלונן על הרצפה עד שחילץ התיק מידיו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שפשופים במרפק ימין ובברכיים. לאחר השוד התחלקו הנאשמים בשלל השוד בחלקים שווים.

באישום השני, המיוחס לנאשם 1 בלבד נטען: ביום 19.5.09 בסמוך לשעה 09:40, החזיק הנאשם 1 בדופן רכב בחניית ביתו בטייבה, סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 8.9 גרם מחולק לשתי מנות. וכן החזיק במועד לא ידוע בין 30.6.09 לבין 16.7.09, בארון נעליים בחדר המדרגות בביתו, חומר המשמש לערבוב סם במשקל 736.26 גרם.

4. הצהרת נפגע העבירה (ע/2) , המתלונן ציין בתצהירו כי הוא מרותק לכיסא גלגלים, השודד ניצל את העובדה שהוא חסר ישע והפעיל אלימות נגדו, הפילו מכסא הגלגלים לאחר שאיים עליו עם אקדח. כתוצאה מהתקיפה נגרם לו נזק גופני בכך שנשברו אצבעותיו וגרר אותו 15 מטרים, עד שבסופו של דבר הצליח לקחת ממנו את התיק עם הפדיון היומי שהכיל כ-20,000 ש"ח. מאז המקרה הוא בטראומה, מפחד לצאת מהחנות וחושש ממעשה דומה. בלילות קשה לו להירדם כי הוא מרבה לחשוב על המקרה ולכן הוא נזקק לכדורי הרגעה. נזק נוסף שנגרם לו שמשקפי הראיה שלו נשברו, נגרם נזק לכסא הגלגלים ונגנבה תחולת התיק.

5. מתסקיר המבחן בעניינו של נאשם 1 ,שהוגש בשל גילו, עולה: הנאשם כבן 20, רווק, עד למעצרו התגורר בבית הוריו ועבד יחד עם אביו וכן הנאשם 2 - בשרברבות. נעדר הרשעות קודמות. סיים, 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות חלקית. שלל מעורבות שולית ובכלל זה שימוש בסמים. בהתייחסו לאירוע השוד מסר כי שימש כנהג עבור נאשם 2, מבלי שיידע שמתכוון לבצע שוד וכן הכחיש כי נטל חלק מכספי השוד. הכחיש קשר לסמים ומסר כי הסמים נמצאו ברכב ששכר וכי לא מדובר בסמים השייכים לו. הנאשם 1 תיאר יכולות תפקודיות תקינות, כשבינן לבין מעורבותו בעבירות המיוחסות לו קיים פער. לאור עמדותיו השוללות מעורבות שולית ותפקוד בעייתי, סיכם שירות המבחן כי אין בידיו תמונה ברורה אודותיו ועל כן לא בא בהמלצה לגביו.

6. באת כוחה המאשימה, עותרת לגזור על כל אחד משני הנאשמים עונש של 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן שישקף את הנזק הכספי והנפשי שנגרם לו; ב"כ המאשימה מציינת: השוד התבצע לאחר קשירת קשר בין הנאשמים, כלפי מתלונן כבן 60, נכה המרותק לכסא גלגלים ותוך הפעלת אלימות כלפיו, בעטיה נגרמו לו חבלות; הפגיעה במתלונן איננה רק פיזית אלא בעיקר נפשית כמפורט בהצהרת הנפגע. הפגיעה אינה רק במתלונן אלא גם בביטחון ציבור הנכים המבקשים לנהל אורח חיים עצמאי.

התביעה עותרת לעונש זהה ביחס לשני הנאשמים שקשרו קשר לבצע את השוד וחילקו ביניהם באופן שווה את השלל. שכן, מחד, נאשם 1 צעיר יותר, אין לו עבר פלילי, והחלק שלו בשוד הוא פחות באופן משמעותי. מאידך, מיוחס לו אישום נוסף חמור של אחזקת כמות לא קטנה של הרואין וחומר שמשמש לערבוב סם.

ב"כ המאשימה מציינת כי ניכרת בפסיקה מגמה של החמרת ענישה בעבירות של שוד בכלל, וכלפי קשישים בפרט. בענייננו, מדובר באדם חסר ישע, נכה מרותק לכסא גלגלים ועל כן יש להחיל לגביו רציונל זה. התובעת היפנתה לפסיקה שהענישה בה נעה מ-40 חודשים מאסר בפועל עד 6 שנים מאסר בפועל.

7.באי כוח הנאשמים עותרים להסתפק בעונש של כמחצית מהרף העליון לגבי הנאשם 2, ולגבי הנאשם 1 מבקשים להסתפק בתקופת המעצר שריצה עד היום. וכן ציינו: יש לדחות טענת התביעה לפיה אפשר להכין מכמות ההירואין שנתפסה עשרות מנות; הרקע לשוד הוא סכסוך בין הנאשם 2 לבין המתלונן, במהלכו טען הנאשם 2 כי המתלונן רימה אותו. הנאשם 2 הלך לביתו של המתלונן בניסיון לפייסו ולהגיע איתו לסולחה, ואף ניהל עימו משא ומתן לגבי הסכום שהוא יחזיר, כל זאת בטרם נעצר בגין השוד (ע/3-ע/4); הנאשם 2 הוא כבן 42. ולחובתו הרשעה אחת ישנה; ההגנה סבורה כי יש להקל משמעותית בעונשו של נאשם 1 לעומת עונשו של הנאשם 2. כשבזמן ביצוע השוד היה הנאשם 1 על סף הבגירות, הוא נעדר עבר פלילי, הוא המתין ולא היה שותף לאלימות שנקט הנאשם 2 במהלך השוד; הנאשמים הודו בבית המשפט בביצוע העבירות, וחסכו מזמנו של בית המשפט.

הסניגור היפנה לפסיקה בה הענישה נעה מ- 12 חודשים מאסר בפועל עד 40 חודשים מאסר בפועל במקרה של שישה מעשי שוד.

8. שני הנאשמים הביעו בבית המשפט צער וחרטה על מעשיהם. הנאשם 2 הוסיף וציין כי אין זו דרכו לבצע עבירות פליליות וכי מנהל אורח חיים נורמטיבי ומתפרנס בכבוד. הנאשם 2 ביקש סליחה מבית המשפט ומהמתלונן.

9. שיקולים לחומרא:

א. עבירת השוד שביצעו הנאשמים הינה חמורה, כשהעונש המירבי הקבוע לצידה הוא 20 שנות מאסר.

ב. עבירת השוד בוצעה לאחר קשירת קשר בין הנאשמים, והצטיידות מראש באקדח צעצוע, כשזהות הנשדד ברורה וידועה להם, לרבות היותו נכה המרותק לכסא גלגלים.

ג. במהלך השוד נקט הנאשם 2 אלימות, השפלה ואכזריות כלפי המתלונן, כשאין המדובר במעשה בודד, אלא בסדרת מעשים שלא פסקו עד שהשיג את מבוקשו ושדד את התיק ובו הפידיון היומי. כך, הנאשם 2 רץ לעבר המתלונן והחל לתקוף אותו. כשניסה המתלונן לדחוף את הנאשם 2, הוא שלף את האקדח והצמידו לרקתו. לנוכח היאבקותו של המתלונן, הנאשם 2 זרק את האקדח, המשיך למשוך את התיק, תוך שהוא מפיל ארצה את המתלונן שלא הירפה מאחיזת התיק וגרר אותו על הרצפה, עד שהצליח לחלץ מידיו את התיק.

ד. אף אני סבורה כי בענייננו מתקיימים רציונל וערך מוגן דומים למעשי שוד כלפי קשישים.שכן, מדובר בשוד אדם כבן 60 חסר ישע בהיותו נכה ומרותק לכסא גלגלים, כשהנאשם 2 ניצל חולשתו ומצוקתו של המתלונן על מנת להשיג את מבוקשו.

בית המשפט העליון הדגיש את הצורך להחמרת ענישה של שוד אנשים מבוגרים תוך שימוש באלימות וכך אמר: