מדינת ישראל נ' עאור(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה מתבקשת אני לעיין מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים שניתנה כנגד המשיב, באופן שבעת הזו אורה על שחרורו בחלופת מעצר.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, קבלת רכב גנוב, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והחזקת כלי פריצה.

בתאריך 16/09/10, ניתנה החלטה בענינו של המשיב המורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. במסגרת אותה החלטה נדונה השאלה האם האשמתו של המשיב בעבירות כניסה ושהייה שלא כדין בישראל, מצדיק בכל מקרה, כשהוא לעצמו, את מעצרו מחשש להמלטות מן הדין.

בהחלטתי זו ציינתי כי התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה ונדרשת בחינה פרטנית לצורך מתן מענה האם נשקפת מהנאשם סכנת המלטות או שיבוש מהלכי משפט, עקב היותו תושב מדינה או אזור אחר, או האם שהייתו הבלתי חוקית בישראל, עשויה להחמיר חשש פוטנציאלי לעבריינות פלילית בישראל.

סברתי כי המקרה שבפני אינו מחייב מתן תשובה לשאלה זו, מאחר שבנוסף לעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל מואשם המשיב בשורה של עבירות אחרות שעניינן עבריינות פלילית מובהקת- עבירות רכוש, עבירות על דיני התעבורה, הפרעה לשוטר ונהיגה בפזיזות ורשלנות שסיכנה את העוברים והשבים.

מצאתי כי ביצוע שלל עבירות אלה, על רקע שהייתו הבלתי חוקית של המשיב בארץ, בוודאי מעידה על מסוכנות המשיב באופן המצדיק מעצרו.

כשלכך מוסיפים את העובדה כי עסקינן במי שלחובתו עבר פלילי בעבירות דומות כאשר כל כניסה שלו לתחומי מדינת ישראל לוותה בביצוע עבירות נוספות.

מצאתי כי מדובר במי שפעם אחר פעם מנצל את שהייתו בארץ לצורך ביצוע עבירות פליליות ושב ומסכן את בטחון הציבור, את שלומו ואת רכושו.

במצב דברים זה, מצאתי כי מתגבשת עילת מעצר מוצקה בדמות מסוכנות המשיב לשלום הציבור, וכי עבירת השהייה הבלתי חוקית, בה מואשם, ולצד זאת עבירות הרכוש אותן ביצע לכאורה, עבירות התעבורה אותן ביצע לכאורה, עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות, כל אלה משתלבים ומגבשים את מסוכנותו כעבריין מועד.

עוד ציינתי כי חומרה יתרה רואה אני בדרך התנהלותו של המשיב שעה ששוטרים דלקו אחריו וכי נסיבות ביצוע עבירת הרכוש כמתואר בכתב האישום והתנהלותו לאחר שהתגלה על-ידי השוטרים, משוות לעבירות הרכוש אופי אחורי מעבירת רכוש גרידא ומוסיפות לה מימד של פוטנציאל להתפתחות ארוע אלים ומסוכן בכביש.

לפיכך לא נעתרתי להורות על שחרורו של המשיב בערבויות כספיות כפי שהוצע על-ידי בא כוחו.

לימים, הצליח ב"כ המשיב לגבש חלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל ובפיקוח אזרחי מדינת ישראל ועתר כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו ובעת הזו יורה על שחרורו של המשיב.

ב"כ המשיב מציע כחלופה כי המשיב ישהה במתחם אולם שמחות בטייבה, המצוי בבעלותו של מר עאזם פאדי, כאשר המשיב ישהה וילון באחד החדרים המיועדים לעובדי המקום ויהא מפוקח על-ידי מר עאזם ושתי ערבות נוספות המתגוררת בעיר קלנסווה.

ב"כ המשיב שב והפנה את בית המשפט להלכה כי עובדת היותו של המשיב תושב שטחים, כשלעצמה אינה מונעת בחינת אפשרות שחרורו בחלופה.

ב"כ המבקשת התנגדה לשחרור של המשיב. טענה כי החלטת בית המשפט ברורה ואינה ניתנת לפרשנות ומובילה למסקנה יחידה לפיה בית המשפט סבור כי ענינו של המשיב אינו ראוי לחלופה כלשהי.

ב"כ המבקשת אף טענה כנגד החלופה המוצעת, כאשר עסקינן בשהות בתוך מתחם אולם שמחות, מקום שמטבע הדברים פתוח להולכים ובאים ממנו, כמו גם הפנתה לעובדה שלחובת המפקח הראשי המוצע, מר עאזם פאדי, עבר פלילי.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה.

אכן החלטתי מיום 16/09/10 ברורה על פניה ומנומקת ובמסגרתה באתי לכלל החלטה כי אין חלופת מעצר ההולמת את ענינו של משיב זה והדברים כתובים שחור על גבי לבן והדרך הנכונה לתקוף החלטה זו היה על דרך הגשת ערר.

נכון כי באותה עת לא הוצגה בפני חלופה בתוך תחומי מדינת ישראל עם מפקחים, אך לא זה היה הנימוק שעמד בבסיס החלטתי אלא כל אותם נימוקים המפורטים בהחלטה, הנוגעים לשאלת האמון שלטעמי לא ניתן ליתן במשיב.