מדינת ישראל נ' עאבדין

גזר דין

העבירות והעבר

הנאשם הורשע על סמך הודאתו כי ביום 27/4/12 נהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה בתוקף- עבירה שהיא פועל יוצא משתי העבירות הראשונות. היות שמדובר בעבירות דומות חוזרות ונשנות, לאחר ריצוי עונש של מאסר בגין עבירה דומה בעבר, נעצר הנאשם עד תום ההליכים, במסגרת ערעור על ההחלטה, לאחר שהיה עצור במשך כשלושה חודשים, הופנה הנאשם לקהילה טיפולית סגורה לצורך גמילה מסמים ואלכוהול, שם היה במוסד סגור במשך שלושה חודשים ולאחריהם הושלם השיקום בתנאי הוסטל וכל הטיפול בן השנה הוכתר בהצלחה, כדיווחי שירות המבחן.

לחובתו של הנאשם תנאי מאסר בן 12 חודשים שניתן בתיק 33895/09 יחד עם 32763/09, מיום 20/6/11 בבית משפט לתעבורה ת"א.

לנאשם עבר פלילי הכולל התפרצות, גניבה והפרעה לשוטר – משנת 2007 ו-10 עבירות דומות של גניבה והתפרצות, שצורפי לתיק אחד. העבירות בוצעו בין השנים 2000-2004, בגינן ריצה עונש מאסר בן שנה.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה מבקשת להשית על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים שיצטבר להפעלת התנאי בן השנה, מאסר על תנאי, פסילה שתצטבר להפעלת תנאי הפסילה בן 12 חודשים, פסילה על תנאי וקנס. המאשימה מדגישה את עברו הפלילי של הנאשם ואת היות העבירה עבירה חוזרת.

ב"כ הנאשם מבקש להאריך התנאי ולא לגזור עונש מאסר, כשהוא מדגיש את שיקומו של הנאשם שאף נשאר מדריך למטופלים אחרים וכן מפנה בתמיכה לכך לתסקיר שירות המבחן מיום 26/1/14 שממליץ להימנע ממאסר בפועל, לאור התרשמותו ממוטיבציה גבוהה של הנאשם לנהל אורח חיים תקין.

הנימוקים להארכת תנאי המאסר

מסכימה אני עם הסנגור, כי המקרה שלפני הוא בין המקרים הבודדים בהם ראוי להאריך תנאי המאסר, באשר לא מדובר בהצהרה ריקה מתוכן של נאשם שמצהיר לבית המשפט כי הוא מעונין לחזור לדרך הישר, אלא בהוכחה פוזיטיבית של התנהגות נורמאטיבית לאורך זמן ולאחר שיקום.

לא לחינם הורה ביהמ"ש המחוזי בערעור על מעצרו, לשקול אפשרות שיקום, על אף שברגיל, שיקום אמור להתחיל לאחר גזירת העונש ולא בזמן המעצר. לא לחינם גם נדחה מועד מתן גזר הדין במשך שנה וחצי, כאשר מפעם לפעם מתקבלים דיווחים חיוביים על הנאשם והטיפול שהוא עובר. הנאשם עמד במבחנים והוכיח כי הוא מצוי היום במקום אחר. המושג שיקום אינו מוגדר בחוק העונשין אולם הוא מתייחס לשינוי תודעתי אצל מבצע העבירה, באופן שניתן לשער במידת סבירות גבוהה, כי הנאשם לא ישוב לבצע עבירות דומות. הנאשם קנה את הכישורים להתמודד עם הגורמים שהביאו אותו לידי ביצוע עבירה, לכן הפעלת התנאי בן השנה שתלוי ונגדו מזה שנתיים וחצי, אינה מחוייבת המציאות ולא תביא תועלת, לא לציבור ולא לנאשם, מה עוד שאת עונשו בגין העבירה הנוכחית כבר ריצה, בכך ששהה במעצר במשך 3 חודשים. אלמלא התנאי שתלוי ועומד נגדו, ספק אם היה מושת עליו עונש מאסר העולה על 3 חודשים.

סעיף 56 א' לחוק העונשין תשל"ז – 1977 מסמיך את בית המשפט להאריך או לחדש התנאי לשנתיים נוספות, מטעמים שיירשמו, וכך אני מורה, מהטעמים שפורטו לעיל.

מקרים נוספים בהם הוארך התנאי משיקולי שיקום ראה:

עפ"ת (ים) 27621-02-13 מדינת ישראל נ' אמסלם מיום 8.10.13, תת"ע (ים) 9186-01-12 מדינת ישראל נ' מזרחי מיום 10/12/13 , ת.ד.(ים) 3577/09 מדינת ישראל נ' דישי מיום 31/1/13 ופ"ל 7610-10-10 מדינת ישראל נ' בבקין מיום 7/11/13.

גזר הדין

לאור כל האמור לעיל, וטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מחדשת תנאי המאסר בן השנה, שהושת ב 33895/09 יחד עם 32763/09, מיום 20/6/11 בבית משפט לתעבורה ת"א לשנתיים נוספות החל מהיום.

בגין העבירות שבפני, משיתה מאסר בן 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה, או ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל 6 חודשים, או כשהוא שיכור או תחת השפעת סמים או אלכוהול.

משיתה על הנאשם פסילה בת שנה ומפעילה בחופף את התנאי בתיק 3385/09 הנ"ל. הפסילה תחל מהיום, אין צורך בהפקדה.

בארבעה החודשים האחרונים לתקופת הפסילה, יוכל הנאשם, בכפוף למילוי גזר דין זה ואי ביצוע עבירות נוספות, לגשת לבחינות משרד הרישוי לצורך חידוש רישיונו.