מדינת ישראל נ' עאבד

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירת מהירות.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה טען הנאשם כי טעה ביחס למועד הדיון בעניינו, ומשכך לא התייצב, על אף שהיה בדעתו לעשות כן. לגופו של עניין, טען הנאשם כי לא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך לא הובא כל פירוט בעניין זה.

עוד טען הנאשם כי הוא בעל משפחה, מפרנס יחיד, העובד כמפעיל מחפרון וכי רעייתו עקרת בית.

לבקשה צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם לדיון בעניינו. על פי הפסיקה, טעות ו/או שכחה ביחס למועד הדיון, אינם כשלעצמם מהווים נימוק ראוי לאי התייצבות.

משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

התצהיר המצורף לבקשה הינו תצהיר לתמיכה כללית בבקשה.

גם אם היה מצורף תצהיר מפורט, לאור טיב הטענות שבפי הנאשם, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם טוען לעיוות דין בעניינו, אם כי לא ניתן כל פירוט בעניין זה. לאחר ששבתי ועיינתי בתיק, אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו. אין באמירה הכללית של הנאשם על רצון להקל בעונש כדי להקים חשש כלשהוא לעיוות דין.

5. לפיכך, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, מורה על ביטול תוספת הפיגורים כמבוקש.

המזכירות תודיע למבקש.