מדינת ישראל נ' סתיו (עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום ובו חמישה אישומים שונים.

על פי האמור באישום הראשון, ביום 14.6.12 הובא המשיב במסגרת צו הבאה בפני כב' השופט ליבדרו, אשר החליט על שחרורו, בכפוף להפקדה של 5,000 ₪. לאחר שהשוטר אילן מתתיהו הסביר למשיב את מהות ההחלטה, זה החל לקלל: "יא בן זונה, השופט המזדיין הזה, אני אראה לו מה זה." השוטר לקח המשיב הצידה וביקש כי יחדל מלקלל, וזה בתגובה קילל ואיים על השוטר בכך שאמר לו כי יראה לו "מה זה, ואשחוט אותו ואת משפחתו". השוטר הושיב את המשיב על הכיסא, וזה בתגובה נתן לו מכת אגרוף בצד הימני של עינו. השוטר הדף את המשיב, וניסה להשתלט עליו בסיוע מאבטחי בית המשפט, ובתוך כך המשיב המשיב לקלל את השוטר ולאיים עליו: "אני מחכה לך".

על פי האמור באישום השני, ביום 14.6.12, בהיותו בחדר המעוכבים בתחנת באר שבע, המשיב קילל וגידף את השוטרת יפעת כלף, על ידי כך שאמר לה בין היתר : "אני לא נותן לך כלום, אני מחליט פה מה לעשות, מותק", וכן: "שרמוטה, זונה, מזדיינת, בשביל 10,000 ₪ שימותו הילדים שלך, הזונות האלה מזדיינים".

על פי האמור באישום השלישי, בהיותו של המשיב בתחנת המעוכבים בתחנת באר שבע, העליב המשיב את השוטר שניר ביטון על ידי כך שאמר לו: "אתם אוכלי חינם, אני שם זין על כל המשטרה ומערכת המשפט, אתם עוצרים אותי כדי שיהיה לכם מה לאכול". השוטר ביקש מהמשיב להירגע, אולם זה המשיך לקלל את המשטרה ומערכת המשפט. השוטר ביקש מהמשיב להילוות אליו אל מחוץ לחדר המעוכבים על-מנת להרגיעו ולנתקו משאר העצורים והמשיב עמד בסירובו ואיים עליו באמרו כי "יזיין אותו ואת משפחתו". בשעה שהשוטר אחז באזיק ידיו של המשיב זה החל להשתולל ולהעיף ידיו לכל עבר. השוטר נאלץ להפעיל כוח על-מנת להשתלט על המשיב ומשך אותו מחוץ לחדר המעוכבים. בשלב זה המשיב ניסה למשוך את השוטר בחזהו. עוד מתואר כי המשיב הכה את השוטר על-ידי כך שנתן לו מכה בידו השמאלית, ולאחר שהמשיב רותק לרצפה זה איים על השוטר באמרו כי: "אני על השחתת הפנים שלך מוכן לשבת חמש שנים".

על-פי האמור באישום הרביעי, במהלך גביית עדותו של המשיב זה קפץ לעבר השוטר דדון, חטף את דפי ההודאה וקרע אותם.

על-פי האמור באישום החמישי, ביום 15.6.12 בהיותו בבית-המשפט התבקש המשיב להשליך את הסיגריה שבידו. בשעה שהמשיב נכבל על-ידי איש השב"ס אלירן בן-סימון, המשיב ירק בפניו של אלירן ולאחר שהוצא מן התא נגח במרכז גופו של אלירן, קילל אותו ואיים עליו באמרו כי: "אני אהרוג אותך, אני אתפוס אותך בחוץ, אני אשים לך מטען חבלה, אני אתפוס אותך ואת המשפחה שלך".

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 15.6.12 טענה באת-כח המשיב לכרסום ממשי בעצמת הראיות, אשר מבוססת כאמור על דוחות השוטרים והמאבטחים השונים. ראשית, טענה כי לא ברור לה הכיצד הוגש לתיק אישור שפיטה בטרם צילומי החבלות בגופו של המשיב הגיעו לרשות מח"ש. לגופם של אישומים, ביחס לאישום הראשון, המשיב טוען כי הוא זה שהותקף על-ידי השוטר, כאשר הדבר מתועד במצלמות האבטחה. חיזוק לגרסת המשיב ניתן למצוא – כך לדברי באת-כוחו – בהודעות עדי הראיה. רוני דדון מציין כי המשיב לא התנגד לעיכובו על-ידי המאבטחים, וכך גם זה לא מתאר כי המשיב תקף את השוטר אלא לכל היותר מציין שהמשיב התנגד לנסיון ההשתלטות של השוטר.

אשר לעד התביעה רז לויתן, גם זה מתאר תיאור עובדתי שונה מזה שמתואר על-ידי השוטר ומצוי בכתב האישום, ולדבריו מעשי המשיב מתמצים בהתנגדות למעצר ולא בתקיפה אקטיבית יזומה מצידו. כך גם יש לראות לחומרה את העובדה שהשוטר תופס בגרונו של המשיב, דבר אשר אינו מתבקש נוכח התיאור של עדיי הראיה, ומתיישב עם גרסת המשיב לפיה הותקף.

אשר לאישום השני, הדברים – אם נאמרו – הינם אך כתגובה לכך שהשוטרת העליבה את המשיב והטיחה בו בנוכחות אמו: "יש לך בן הומו".

אשר לאישום השלישי, אכן המשיב קילל והתבטא באופן לא הולם, אולם יש לתהות מדוע השוטר שניר אשר לכאורה נעלב באופן אישי מאותם עלבונות כלליים מצא לנכון להוציאו אל מחוץ לחדר המעוכבים. מעשה זה היה שלא לצורך, ולאחר שהמשיב מגדף את השוטר בעקבות כך, הרי שהשוטר הוא זה שתוקף את המשיב אשר אזוק בידיו וברגליו, כאשר בוודאי שאין הצדק לתקוף אותו במצב כזה, גם אם לכאורה המשיב מפנה הערות מעליבות השוטרים.

גם ביחס לאישום זה ניתן למצוא חיזוק לגרסת המשיב לפיה הוא זה שהותקף, בעדי ראייה בתיק, בכללם רפ"ק שלום בן סלומון, אשר לא מציין במזכר כי המשיב תקף את המתלונן, ולדבריו לכל היותר המשיב ניסה להשתחרר מידיו של השוטר. כך גם עד תביעה מס' 4 באישום זה מתייחס לפעולת הריתוק של המשיב לרצפה, ולא מתאר את אותו תיאור שאותו מוסר המתלונן.

לגבי האישום החמישי, גם אם המשיב ירק לעברו של איש השב"ס יש לתהות הכיצד במצב בו זה מצוי אזוק ומקופל יכול המשיב לנגוח במרכז גופו של הסוהר. לטענת המשיב הסוהרים לקחו אותו לחדר נפרד ואו אז תקפו אותו, תוך השארת סימנים על גופו.

נוכח כל אלה, סבורה ב"כ המשיב שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה אצל דודתו בקריית גת, בסיוע אמו. המפקחת התייצבה בפני בית המשפט ונחקרה על ידי הצדדים, והביעה רצונה לשמש כחלופת מעצר עבור המשיב.

ב"כ המבקשת מנגד מפנה לדוחות השוטרים השונים אשר מתארים את האמור בכתב האישום, ומפנה לתעוזה ולמסוכנות הנשקפות מן המשיב, אשר לא נרתע מלהפנות אמירות קשות כלפי שופט, אנשי חוק, אף בהיותו במשטרה ואף בהיותו בבית-המשפט, וכן גם מפנה לעברו הפלילי של המשיב, והעובדה שריצה עונשי מאסר. נגד המשיב תלוי עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, אשר לא היה בו כדי להרתיעו מלפגוע בשוטרים. החלופה המוצעת אין בה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, ועל-כן יש להורות על מעצרו עד לתם ההליכים נגדו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה שהובא לעיוני, לא מצאתי כי יש בכל אותן הסתייגויות שציונו על ידי ב"כ המשיב להביא לכרסום בעוצמתן של הראיות הקיימות נגדו. ראשית אציין כי מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על מח"ש, ובמידה והמשיב סבור כי התיק בעניינו נגנז שלא כדין, סלולה בפניו הדרך להגיש ערר על החלטה זו.

אשר לאישום הראשון, ראשית, לא הושמעו הסתייגויות ככל שהדבר נוגע לאמירות כלפי השופט ליבדרו, ומעבר לכך, אציין כי גם המתלונן בתיק, השוטר אילן מתתיהו, מציין תיאור אשר במובנים רבים מתיישב עם אותן עדוית של לויתן רז ורוני דדון. המתלונן מציין כי לאחר שהמשיב השמיע את אותן אמירות מחוץ לאולם בית המשפט, ניסה להרגיעו, ולהשיבו בכיסא, על ידי כך שאחז בו, ובתגובה המשיב נתן לעברו אגרוף, ובהמשכם של דברים הדף את המשיב ממנו והמאבטחים של המקום סייעו לו. התיאור של המתלונן אינו מדבר על שורת אגרופים, או רצף של מעשי אלימות, ובכללו הוא מציין את ההתנגדות לכך שיישב בכיסא, ובהמשך את האגרוף שהונף לפניו. בתיק מצויים צילומים של השוטר אילן מתתיהו ובהם ניתן להבחין באותו סימן אדום בפניו. כשזה התיאור שנשמע מאת המתלונן, הרי לא מצאתי סתירה או חולשה הנובעת מעדויותיהם של מאבטחי בית משפט. כך גם העד רוני דדון מתאר את אותן קללות ואמירות שהושמעו מצידו של המשיב, את העובדה ש"שניהם התחילו לריב ביניהם, המשקפיים של השוטר נפלו, אני כבר תפסתי את האזרח והפרדתי בינו לשוטר ומפה האירוע הסתיים." עוד זה מציין כי השוטר ניסה להשתלט עליו והחשוד התנגד לזה, ובדומה ראה עדותו של לויתן רז אשר גם כן מפנה לאותן אמירת שהמשיב השמיע, ובהמשכם של דברים אמר כי הזיז את ידיו בכוח, וכי היה צורך להפעיל יותר כוח להתנגדות שלו.

בשים לב למכלול שלושת העדויות הקיימות, לא ניתן לומר כי אלו מתארות תיאור שונה לגמרי, אלא בכללותן הן מתיישבות אחת עם השנייה, כאשר גם לדברי השוטר, המתלונן, לאחר שהמאבטחים הגיעו, המשיב לא המשיך לתקוף אותו או את המאבטחים.

אשר לאישום השני, כאמור אין מחלוקת לגבי אמירת הדברים, והשאלה האם הדברים נאמרו על רקע אמירות מעליבות מצד השוטרת אם לאו, דינה להתברר במסגרת התיק העיקרי. מיותר לציין, כי השוטרת שמתלוננת לגבי המשיב, כאמור, מציינת כי לאחר שהמשיב אמר לה שהוא "מחליט מה לעשות פה, מותק", לאחר שהעמידה אותו על מקומו, או אז החל לקלל אותה. השוטרת אף מציינת כי אימו של המשיב ביקשה ממנו להתנהג באופן נאות, וחרף כך המשיב המשיך באותם דברי עלבונות כפי שמתואר בכתב האישום.

אשר לאישום השלישי, הרי שזה מבוסס כדבעי על הודעות השוטרים אשר מתארים את כל שאירע, גם כאן אין מחלוקת שהמשיב מתחיל בעלבונות כלפי השוטרים, והתהייה מדוע יש צורך להוציא מתוך חדר המעוכבים את המשיב אשר מצוי שם עם אחרים, לאו תהייה היא. בעניין זה, אין מחלוקת על עצם השמעת האיומים כלפי השוטרים הנוכחים במקום. ר' בעניין זה גם את הודעתו של רפ"ק שלום בן סלומון, אשר העלה לכתב את כל אותן אמירות. המשיב בחקירתו מיום 15.6.12, שעה 05:41 בחר שלא לענות לחשדות בעניינו. עוד ר' ביחס לאישום זה, מעבר להודעתו של שניר ביטון, את הודעתו של אביב דסה אשר חוזר על אותם אמירות ואיומים וכל על כך שהמשיב סירב להתלוות. גם ביחס לאישום זה אכן התיאור אותו מוסר שניר ביטון מפורט יותר, ומציין בדיוק את אותה התנגדות באמצעות משיכת האזיקים. לא מצאתי בכך שהשוטר אביב דסה לא נכנס לפירוט של משיכת האזיקונים, או הפעולות על מנת לרתק את המשיב, ככאלו שיש בהם כדי להצביע על כרסום. שלושת הדוחות משתלבים אלה באלה ויש בהם כדי להקים קיומן של ראיות לכאורה.