מדינת ישראל נ' סרסור(אסיר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירה של התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים בכוונה לבצע גניבה ועבירת גניבה., עבירות לפי סעיפים 407(א)(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועבירות לפי סעיפים 383 ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 .

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 13.6.10 בשעה 11:20 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם בדרך שאינה ידועה למאשימה למקלט בנין ברח' מזרחי אברהם 8 בלוד, ונטל מהמקלט טלויזיה שהינה בבעלותו של הדייר מר עמר ברוך.

נטען כי מיד ובסמוך משהבחין המתלונן בנאשם בעודו אוחז בטלויזיה, נמלט הנאשם מהמקום בנסיעה מהירה ברכב מסוג מאזדה 5744729 .

נטען כי במעשיו האמורים התפרץ הנאשם למקום שאינו משמש מקום מגורים בכוונה לבצע בו גניבה ונטל ללא הסכמת המתלונן במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב את רכושו.

עם הגשת כתב האישום המאשימה הגישה בקשה בה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

המאשימה בין השאר בבקשתה ציינה כי למבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב והרשעתו בדין, והפנתה להודעת המתלונן, לדוח הפעולה של השוטר, ולדוח שהונפק על ידי המוקד המשטרתי.

המבקשת טענה כי עילת המעצר נעוצה בכך שקיים חשש סביר ששחרורו של המשיב או אי מעצרו יביא לסיכון בטחון הציבור לרבות רכושו.

המבקשת טענה כי בנסיבות מסוימות אף עבירת רכוש מקימה עילת מעצר בשל מסוכנות, וקל וחומר כשעסקינן במשיב רצידיביסט שהינו בעל עבר פלילי עשיר ביותר.

המבקשת ציינה כי עברו הפלילי של המשיב כולל 19 רישומים פליליים בעשרות עבירות בתחומים נרחבים, לרבות עבירות רכוש רבות.

המבקשת ציינה כי בגין הרשעותיו השונות ריצה המשיב תקופות מאסר ממושכות אולם חרף זאת לא נרתע מביצוע העבירות.

לאור האמור, עתרה להעתר לבקשתה.

במהלך הדיון ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ומשכך, ב"כ המבקשת התייחס בטעוניו רק לעילת המעצר ולחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת טען כי לחובת המשיב רשומות 29 הרשעות קודמות לרבות בעבירות רכוש רבות, וכי המשיב ריצה תקופות מאסר ועל אף שמדובר בעבירת רכוש בודדת, מדובר בפריצה למקלט בבנין דירות, והפנה להלכה הפסוקה לפיה קימת מסוכנות במקרים שכגון אלה, מה גם שבנסיבות המקרה פגש המתלונן במשיב עת יצא עם הטלויזיה, ולפיכך עתר כי יעצר המשיב עד לתום ההליכים אולם ציין כי המאשימה אינה מתנגדת לכך שהמשיב ישלח לתסקיר.

ב"כ המשיב עתר להורות על שחרורו.

ב"כ המשיב הביע הסכמתו לקיום ראיות לכאורה. עם זאת ציין כי עסקינן בטלויזיה שמשקלה כבד, ומשכך, טענת המתלונן לפיה הוא ראה את המשיב רץ עם הטלויזיה בידיו היא טענה שאינה עולה בקנה אחד עם ההגיון.

ב"כ המשיב טען כי אין מקום לקבל תסקיר במקרה זה ושהמשיב ישהה במעצר למשך 30 יום עד לקבלת תסקיר.

ב"כ המשיב טען כי המאשימה לא עשתה מאומה חרף העובדה שהמשיב נותר במעצר יום נוסף, על מנת לאתר את הטלויזיה.

לציין כי ב"כ המשיב הציע חלופת מעצר בבית אמו של המשיב, ואמו של המשיב הצהירה כי היא מוכנה להשגיח על המשיב וכי בביתה קו טלפון של בזק.

שקלתי את טעוני הצדדים.