מדינת ישראל נ' סרחאן עווידה(עציר)

גזר דין

הנאשם הודה במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. הסדר הטיעון הושג במהלך ניהול ההוכחות בתיק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין משפחת הנאשם למשפחת המתלונן התגלעה קטטה במהלכה תקפו הצדדים זה את זה, ויידו אבנים. במהלך הקטטה, עשה המתלונן שימוש בתרסיס גז פלפל ממנו נפגעו מספר אנשים ביניהם בנו של הנאשם, אשר החזיק בסכין. בשלב מסוים הגיע הנאשם למקום. אחדים מבני משפחתו וממשפחת קרקי פנו לנאשם וביקשו שירגיע את הרוחות ויוריד את אנס ואחיו ששהו באותה העת על גג בית המשפחה והשליכו משם אבנים ובקבוקים. הנאשם נכנס לביתו, הוציא אקדח, אותו הוא נושא בלי רשות על פי דין, נעמד בפינת המרפסת וירה שתי יריות ממרחק של 20-15 מטרים לעבר המתלונן ובני משפחה נוספת שעמדו במקום. לאחר מכן החל לרדת במדרגות ביתו תוך שהוא מכוון את נשקו לעבר נשים וילדים שעמדו בפתח בית משפחה נוספת שהשתתפה באירוע, ואז עלה חזרה לביתו. עוד מצוין בכתב האישום המתוקן, כי במהלך האירוע, נפגע המתלונן ברגלו הימנית מירי שהגיע מכיוון משפחת הנאשם. הוסכם על הצדדים כי לא ניתן ליחס את הפגיעה במתלונן לירי שביצע הנאשם.

הנאשם הורשע בניסיון לחבלה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א) (1)+(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "החוק"), בעבירה של נשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק ובעבירה של ירי באזור מגורים – עבירה לפי סעיף 340א לחוק.

בהסכמת הצדדים, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר מבחן לעניין העונש.

תסקיר המבחן

הנאשם בן 48 נשוי ואב לחמישה בנים. עד למעצרו עבד לסירוגין כנהג מונית ובשיפוצים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל מערכת ערכים חיובית בבסיסו, מנהל אורח חיים נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, כפי שבא לידי ביטוי בסיום 8 שנות לימוד וברצף תעסוקתי.

לצד זה התרשם שירות המבחן כי על רקע חינוך נוקשה הדוגל בתפיסה תרבותית פטריארכלית והבנתו את הציפיות החברתיות ממנו כאבי המשפחה, הוא ממלא במסגרת המשפחתית תפקיד של הטלת סמכות ומשמעת, כאשר לעיתים מתקשה להכיל את צרכיהם השונים של בני המשפחה ופועל מתוך קושי בנפרדות. להערכת שירות המבחן, במקרים אלה, עלול הנאשם לנסות להשיג את מטרותיו בדרך פוגענית והרסנית כלפי עצמו וכלפי סביבתו, כפי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בעבירות מושא דיון זה. בשיחה עמו התרשם שירות המבחן מטשטוש חלקים בעייתיים בהתנהגותו וכאישיותו, לצד הבעת חרטה על ביצוע העבירות. שירות המבחן ציין מחד את חומרת העבירות ואת התרשמותו מעמדה נוקשה של הנאשם בתפיסתו את תפקידו כאבי המשפחה. מאידך גיסא, ציין שירות המבחן את העדרו של עבר פלילי מכביד, למעט עבירת הבנייה ללא היתר בה הורשע בשנת 1999, ואת הזמן הממושך בו הוא במעצר. לאור חומרת העבירות שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. שירות המבחן המליץ עם זאת כי בשיקולי הענישה יילקחו בחשבון תקופת מעצרו הממושכת של הנאשם וכוחותיו לתפקוד תקין, כמתואר לעיל. כמו כן, המליץ שירות המבחן על מאסר על תנאי כעונש מרתיע.

טיעון המאשימה

ב"כ המאשימה טענה בפני כי מעשיו של הנאשם פוגעים בערכים מוגנים ביניהם שלמות הגוף, חיי אדם, ביטחון הציבור והסדר הציבורי. לטענת המאשימה, במקרים של עבירות אלימות, יש להעדיף את עקרון ההלימה על מדיניות הענישה הנוהגת, וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון והנחיית פרקליט המדינה לפיה יש לפעול להעלאת רף הענישה בעבירות אלימות. עוד ציינה ב"כ המאשימה כי אין הבדל מהותי בין העבירה המושלמת לבין עבירת הניסיון בה הורשע הנאשם. המאשימה ביקשה להדגיש כי הנאשם הוזעק למקום על ידי בני משפחה ונתבקש להרגיע את הרוחות ובמקום זאת עשה את שעשה. על כן, טוענת המאשימה, אין לראות במעשיו חלק מאירוע מתגלגל או פעולה שהתבצעה בלהט הרגע כי אם פעולה מתוכננת. עוד נטען כי חלקו של הנאשם בעבירה מרכזי וכי הנזק שנגרם, על אף שלא ניתן לייחס לו אותו, הוא הנזק אותו התכוון לגרום הנאשם, כאשר הנזק הפוטנציאלי של פעולה זו הינו גדול הרבה יותר. נוכח האמור, סברה המאשימה כי מתחם הענישה ההולם במקרה זה הינו בין 3.5 ל 7 שנים וכי לאור עברו הנקי של הנאשם ולאור התסקיר החיובי שהוגש, יש למקם את הנאשם בין השליש התחתון לבין אמצע המתחם. המאשימה סבורה כי יש להטיל על הנאשם פיצוי כספי לטובת המתלונן על אף שלא הוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הירי.

טיעון הנאשם

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר החיובי שהוגש בעניינו של הנאשם, לפיו מדובר באדם בעל מערכת ערכים חיובית החיי אורח חיים נורמטיבי. ב"כ הנאשם ציין את עברו הנקי של הנאשם ואת העובדה שהנאשם עובד באופן קבוע לפרנסת משפחתו. ב"כ הנאשם התייחס לאמור בתצהיר המבחן לפיו נטל אחריות חלקית בלבד למעשיו. לטענתו, הנאשם ציין בפני קצינת המבחן כי הוא אינו אחראי לפגיעה, כפי שעולה גם מכתב האישום ואין לזקוף זאת לחובתו. ב"כ הנאשם ביקש להפנות להמלצת קצין המבחן להתחשב בעת מתן גזר הדין ביכולתו של הנאשם לתפקוד תקין ובתקופת מעצרו. עוד ביקש ב"כ הנאשם להדגיש את נסיבות ביצוע העבירה ואת העובדה כי בנו של הנאשם ושאר בני משפחתו הותקפו על ידי המתלונן ושאר המשתתפים באירוע בגז מדמיע ובאבנים. ב"כ המערער ביקש גם להדגיש את העובדה כי על אף שמעשים אלו מתוארים בכתב האישום, לא מצאה לנכון הפרקליטות להעמיד את המעורבים לדין.

ב"כ הנאשם הגיש פסיקה מטעמו המצביעה על ענישה נוהגת נמוכה בהרבה מזו שהציעה המאשימה ומסתכמת בחודשי מעצר בודדים ומאסר על תנאי במקרים קלים ו- 10-14 חודשי מאסר במקרים חמורים יותר. ב"כ הנאשם התייחס לפסק דינו של השופט גרשון שניתן במסגרת ת"פ 51546-06-11 אליו הפנתה המאשימה אשר במסגרתו נידון נאשם בחבלה חמורה ל 8 שנות מאסר. לטענת ב"כ הנאשם מדובר בפסק דין נדיר מאד, שאינו חלוט שכן הוגש נגדו ערעור שטרם הוכרע. עוד טען ב"כ המערער כי נסיבות פסק הדין, ונסיבות יתר פסקי הדין שהגישה המאשימה חמורות בהרבה מהמקרה דנן. ב"כ הנאשם ביקש לדחות את ניסיון המאשימה לחרוג מהענישה המקובלת לאור עיקרון ההלימה בהסתמכה על דברי השופטת ארבל בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.5.13) (להלן: "פסק דין חסן"). לטענתו, עקרון ההלימה אינו מכוון כלל להחמרה בענישה. הכלל העולה מפסיקת בית המשפט העליון הוא כי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו וכי המלצת פרקליט המדינה מצביעה לכל היותר על נטיית ליבה של הפרקליטות להחמיר בענישה אך אין זה מסוג השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת מתן גזר הדין.

דיון והכרעה

במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם וגזירת עונשו של הנאשם, על ביהמ"ש לבדוק מספר פרמטרים, כאמור בסעיף 40 ג לתיקון 113 לחוק העונשין – התשע"ב – 2012:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט."

הנאשם הורשע בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה, ירי באזור מגורים ונשיאת נשק שלא כדין. נראה כי אין צורך להכביר במילים באשר לחומרה שיש לראות במעשי הנאשם אשר במקום לנסות ולהרגיע את הרוחות, בין בעצמו ובין על ידי פניה למשטרה, בחר ליטול את החוק לידיו ולפתוח בירי לכיוון המתלונן. יש לראות בחומרה גם את החזקת הנשק ללא רישיון. לא אחת נפסק, כי ככלל, החזקת נשק, ללא רישיון, גם על ידי מי שאין לחובתו הרשעות קודמות, מחייבת, הטלת עונש מאסר בפועל וזאת - בשל הסיכון הפוטנציאלי הטמון בהחזקת נשק שלא כדין ובשל הצורך בהרתעה (ראו, למשל, רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מדינת ישראל . (לא פורסם, [פורסם בנבו] 23.9.04) ע"פ 6583/06 אגא אדהאם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.7.06). על החשיבות שבמיגור התופעה של החזקת נשק מסוג זה עמד בית המשפט בע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' מיכאל אדרי (פורסם במאגרים, 22.2.07):

"ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל 'חטאם' נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להילחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט".

דברים אלו נכונים שבעתיים כלפי מי שלא רק מחזיק בנשק מסוג זה, אלא אף עושה בו שימוש, כפי שעשה הנאשם שבפניי. הנאשם בחר לעשות שימוש בנשק - אקדח שהחזיק ללא רישיון - על מנת לפתור סכסוך שהתגלע בין משפחתו לבין משפחת המתלונן ומשפחה נוספת. בית המשפט העליון התייחס לתופעה של שימוש בנשק לפתרון סכסוכים בע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' ירון רייכמן פורסם בנבו, 7.2.05):

"תופעה נוראה זו פשתה בחברתנו, הייתה כמחלה ממארת, וחובה היא המוטלת עלינו, על בית-המשפט, להעלות תרומתו למלחמה קשה זו. מלחמה היא שאסור לעשות בה ויתורים, שאם נוותר ונסלח תתגבר התופעה ותלך. חברתנו הפכה להיותה חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים. בבואנו לגזור עונשים על עבריינים כמשיב שלפנינו, שומה עלינו לשוות נגד עינינו לא רק את המשיב ואת צורכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים-בכוח שייעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשה המשיב". (שם, עמ' 5 לפסק הדין; ראה גם תפ (חי') 36897-11-09 מדינת ישראל נ' נזאר סח (פורסם בנבו, 9.6.2010) פסקה 8).

עינינו הרואות, אפוא, שהפסיקה מתייחסת בחומרה לעבירת החזקת הנשק ללא רישיון ולשימוש בנשק לצורך פתרון סכסוכים בפרט. הפסיקה מדגישה שעל הענישה בגין עבירות אלימות להלום את חומרתן ולהקנות ביטחון אישי לנפגעים. (ראה: עניין חסן לעיל, בפסקה 9). על הענישה לתת משקל לשימור הערך החברתי של הגנה על חיי האדם, על גופו, ולשמירה על הסדר הציבורי ובטחון הציבור.