מדינת ישראל נ' סרור(עציר)

החלטה

לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, נהיגה ברכב ללא רשיון וללא ביטוח, פירוק חלקים מרכב, חבלה במזיד ברכב ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

כעולה מכתב האישום המשיב גנב ביום 10.2.10 רכב מסוג אופנוע מעפולה. ביום 12.2.10 נהג המשיב באותו אופנוע ברח' הקוממיות בעפולה וחצה צומת כשברמזור בכיוון נסיעתו דלק אור אדום.

המשיב עשה זאת כשאינו מורשה לנהוג באופנוע וללא ביטוח.

עוד מיוחס למשיב בכתב האישום, כי באותו יום, 12.2.10, סמוך לשעה 15.00, נהג המשיב אותו אופנוע כשעימו הילה שיך ובהגיעם לבית העלמין שבתל עדשים, פירק המשיב חלקים מאופנוע והציתו.

בהמשך, משהגיע מתנדב משטרתי למקום ולאחר שהזדהה בפני המשיב, היכה המשיב את השוטר במכת אגרוף בפניו, חבט בו עם קסדת אופנוע והשליך לעברו מצבר שפגע בגופו.

כתוצאה מכך נפגע המתנדב ונגרמו לו כאבים ושפשופים בלחי שמאל.

הסנגור ולצורך הדיון בבקשה הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות מלבד עבירת גניבת הרכב. כמו כן חלק הסנגור על עצם העובדה שהמדינה ציינה בכתב האישום שהמשיב הצית את האופנוע כשלא יוחסה לו עבירה של הצתה.

המחלוקת בשאלת עבירת הגניבה הינה מחלוקת משפטית, כאשר המדינה סומכת על העובדה שהאופנוע יומיים לאחר הגניבה נמצא ברשותו של המשיב, בעוד הסנגור טוען שפרק זמן שכזה אינו יכול להקים חזקה תכופה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובהתחשב בשלב בו אנו נמצאים, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה ולצורך הבקשה בלבד ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה גם לעבירת הגניבה, בהתחשב בפרק הזמן שחלף ובהתחשב בעובדה כי המשיב העלה את האופנוע באש יומיים לאחר גניבתו.

אין מחלוקת בין הצדדים שקיימת עילת מעצר לעניין תקיפת שוטר. סבורני כי בהתחשב במעשים המיוחסים ובעברו של המשיב, קיימת עילת מעצר במקרה זה, גם לעבירות הרכוש.

עברו של המשיב אמנם הרשעה אחת אך מדובר בהרשעה שבה היה צירוף של 11 מקרים שכללו עבירות של פריצה, קבלת נכסים שהושגו בפשע, גניבת רכב ועוד ובצירוף נתונים אלו יחד עם המעשים המיוחסים כעת, כאן בהחלט לומר כי קיימת עילת מעצר אף בעבירות רכוש המיוחסות.

מחלוקת המרכזית שבין הצדדים נותרה בשאלה אחרונה שיש להחליט בה והיא האם יש חלופת מעצר שיש בה כדי לערוך את האיזון הראוי בין ההגנה על בטחון הציבור לבין חירותו של המשיב.

המדינה מתנגדת מכל וכל לשאלת שחרורו של המשיב, הן באופן עקרוני והן לחלופה הספציפית המוצעת. הסנגור מבקשני להורות על שחרור של המשיב לבית אחותו כאשר בני משפחתו ישמשו ערבים לקיום תנאי השחרור.

אודות המשיב הוגש בשלב מוקדם יותר תסקיר מעצר שהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בקצרין בבית דודו, תחת פיקוח דודו ואשתו תוך אפשרות שילובו של המשיב בעבודה במוסך שבבעלות דודו. בשל נסיבות שהעלה הסנגור בתחילת טעוניו חלופה זו אינה רלוונטית יותר היום, ועל כן הוצעה חלופה בבית אחותו של המשיב.

ער אני לעברו של המשיב, דבר המלמד שטמון בו סיכון לשלום הציבור ולרכושו. יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שהמשיב הינו יליד 11/91 וטרם מלאו לו 19 שנים, כאשר על פי המלצת שירות המבחן המשך החזקתו במעצר עלול לפגוע בו.

הלכה פסוקה היא שמעצר עד תום ההליכים אינו מקדמה על חשבון העונש, והשאלה היחידה שיש לשאול האם יש חלופה כלשהי שיש בה כדי לפגוע פחות בחירותו של המשיב תוך שמירה על בטחון הציבור.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, ושמעתי את המצהירים , הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים תחת פיקוח הערבים שהעידו בפניי תוך הוספת אמצעי עזר אלקטרוני מסוג של איזוק אלקטרוני.

לא נעלם מעיני טעוני המדינה כי שני מפקחים בעלי עבר פלילי אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שב-10 השנים האחרונות לא נרשמו לחובת המשיבים, יניב ואהרון, הרשעות כלשהן למעט עבירה של גניבת חשמל בשנת 2007 שנרשמה לחובת אהרון, כאשר אהרון לא יהיה הערב המרכזי.