מדינת ישראל נ' סרגיי זלמן

החלטה

מבוא:

בפני בקשתו של ב"כ הנאשם לחשיפת "חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחוק סדר הדיו הפלילי, בין היתר מבקש ב"כ הנאשם לקבל לידיו על פי בקשתו זו, דגימת גז כיול, פרטי החותם על "תעודת הבלון", כל הודעות הליקויים במכשיר הינשוף בשלוש השנים האחרונות, כל במסמכים הקשורים בתיקון כגון פקודות מחסן, חלקי חילוף התכתבות עם יצרן, חומר תחזוקת המכשיר, נהלים שונים ועוד ועוד, כאמור בבקשתו מיום 27.08.13.

המאשימה מתנגדת מכל וכל לבקשת ב"כ הנאשם.

דיון:

וזו לשון הסעיף בחוק סדר הדין הפלילי:

74.(א)הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום (הדגשה שלי א.א.) שבידי התובע ולהעתיקו.

לנגד עיני החלטת כבוד שופט בית המשפט העליון הנדל, בבש"פ 10283/09, בעניינו של אליק לדר:

מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו (הדגשה שלי א.א). מכך נגזרת השאלה מהו "חומר חקירה" שיש להעמידו לעיון הסנגוריה. ההכרעה בעניין תיעשה באופן פרטני ותיבחן על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחסד"פ – קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן... . הנטייה היא למתן פירוש מרחיב. די גם בנגיעה עקיפה. לשון אחרת; "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה. עם זאת, במסגרת שיקול הדעת של התביעה – הכפוף לבקרת בית המשפט – אין לכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לאישום הפלילי הנדון רחוקה ושולית" (הדגשה שלי א.א.) .

כמו כן לעניין חומר פנימי של המאשימה כבר נפסק ע"י בית המשפט העליון באותה החלטה כי:

"אולם זכות העיון של ההגנה בחומר חקירה כפופה לחריגים, ובהם החריג הנוגע למסמכים פנימיים בתיק המשטרה והפרקליטות שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לאישום (הדגשה שלי א.א.). מסמכים אלה אינם חלק מחומר החקירה והם אינם חייבים בהעמדה לעיון. מאחורי חריג זה עומד הרציונל כי קיים אינטרס ציבורי כי עובדי ציבור יוכלו להביע במהלך עבודתם את דעותיהם ומסקנותיהם בלא לחשוש שהדברים יגיעו לידי גורמים חוץ-מערכתיים (בש"פ 7008/97, בעמ' 229; בג"ץ 2543/97 הנ"ל, בעמ' 44; מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל; בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל)" (ראו בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז (6) 49, 63)".

כמו כן, בעניין הינשוף, חשוב לזכור את החלטת ההרכב המיוחד של בית המשפט לתעבורה בירושלים בתת"ע 11893/07, כפי שאושרה ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ת 25457-04-10, בפרשת עוזרי, שקבעה שלפי טיבו של מכשיר "הינשוף" ובהתאם לתורת הפעלתו ותחזוקתו, המכשיר אמין, חוקי וראוי לשמש לאכיפה בפלילים בתחום שאליו נועד, בדיקות השכרות.

בבג"צ 233/05, בעניננו של עלי אל הוזייל, קבע בית המשפט העליון כי זכותו של הנאשם לעיין בחומר החקירה, איננה יכולה להיות מכשיר להשגת מידע, שהרלוונטיות שלו להגנת הנאשם היא ערטילאית ועמומה, תוך הפלגה למחוזות רחוקים שהקשר בינם לבין הגנת הנאשם הינה שולית.

בעניננו, נדמה שכוונתו של ב"כ הנאשם הינה לערוך "מסע דייג" בחיפוש אחר פגם כלשהו וזאת תוך התרחקות ממבחן הרלוונטיות לכתב האישום עצמו ובמיוחד לאור העובדה כי מותב מיוחד של שלושה שופטים נכבדים וכן הרכב של בית המשפט המחוזי, כבר דן בנושא, שמע עדים מומחים רבים, והחליט בדבר אמינות המכשיר זאת לאור תורת הפעלתו ותחזוקתו.

כמו כן ראה החלטת בית המשפט המחוזי ב"ש בעפ"ת (מחוזי באר שבע) 47572-08-11 מדינת ישראל נ' למנוב מיכאל.

לאור נימוקי הבקשה, תגובת המאשימה, החוק והפסיקה, דחיתי למעשה מרבית הסעיפים ואיני מוצא מקום לקבל דרישת ב"כ הנאשם שכן אין מדובר בחומר חקירה רלוונטי.

סיכומו של דבר:

באשר לס' 5 דרישה לקבלת דגימה ממיכל הכיול, איני רואה בזה כחומר חקירה רלוונטי, וזאת גם לאור חלוף הזמנים.

באשר לס' 6', על המאשימה לפרט פרטי עורך התעודה.

באשר לס' 7, על המאשימה לציין את פרטי העד עורך תע"צ התקינות.