מדינת ישראל נ' סראחין ואח'

החלטה

כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של פגיעה ברכוש, עבירה לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וכן עבירות של קשירת קשר לפשע, כניסה למקום צבאי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון גניבה, הסתייעות לרכב בביצוע פשע וחובת פוליסה.

על פי המיוחס בכתב האישום הנאשמים ואחר שזהותו לא ידועה, קשרו קשר לביצוע פשע, להיכנס לשטחי האש הסמוכים לבסיס צאלים והמשמשים את צה"ל לאימונים ולגנוב מתוכם חלקי מתכת. במסגרת הקשר נכנסו הנאשמים לשטח אש שהוא שטח צבאי סגור כשהם מצוידים בכלים לחיתוך שלדת הטנק.

סעיף 3 לכתב האישום מפרט: "השלדות משמשות את צה"ל למטרות אימונים ובלעדיהן לא ניתן לקיים אימונים בצורה יעילה ולהכשיר את כוחות הביטחון למשימות ביטחוניות שיהיה עליהם לבצע בשעת אמת".

לאחר שהגיעו הנאשמים אל שלדת הטנק בשטח הצבאי, חתכו הנאשמים והאחר חתיכות מתכת משילדת הטנק והעמיסו אותן על רכביהם. שני מתנדבים במשטרה איתרו את הנאשמים והאחר וצפו בהם בעת מעשיהם. בשלב מסוים נכנסו הנאשמים לרכבם והחלו לנסוע מהמקום. המתנדבים דלקו ברכבם אחר הנאשמים כשהם קוראים להם במערכת הכריזה לעצור, מפעילים סירנה ואור כחול מהבהב, אולם הנאשמים והאחר ברכבו התעלמו מקריאותיהם והמשיכו בנסיעה, עד אשר עצרו הנאשמים את רכבם. נאשם 1 נעצר ע"י המתנדבים ונאשם 2 החל להימלט רגלית ולאחר מרדף נעצר גם הוא.

בסעיף 11 לכתב האישום נכתב: "הנאשמים במעשיהם הנ"ל, קשרו קשר לביצוע פשע ובצוותא חדא נכנסו למקום מוגבל כשאינם מוסמכים לעשות כן, גרמו בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כח מזויין, והיה במעשיהם כדי לפגוע בביטחון המדינה..." (ההדגשה לא במקור).

ב"כ הנאשמים העלה טענה מקדמית לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, לפיה:

"העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה", לפיכך גם אם הנאשמים יודו בכל עובדות כתב האישום, לא יהיה בסיס להרשיעם בעבירה של פגיעה ברכוש, עבירה לפי סעיף 108(ג) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. לטענתו, סעיף עבירה זה דורש שיהיה במעשה כדי לפגוע בביטחון המדינה. דרישה של נזק ממשי בביטחון המדינה, כלומר מעשה שפוגע במערך הלוחם ומשבש את היכולת של צה"ל. במקרה שלפנינו, לדידו מדובר בחתיכת מתכת שקבורה באדמה בגודל של 60 ס"מ שמשמשת לאימונים ואין בגנבתה משום פגיעה בביטחון המדינה. לאור האמור, מבקש ב"כ הנאשמים, כי סעיף האישום ישונה מסעיף 108(ג) לסעיף 108(א) לחוק ושהתיק יועבר לשמיעה בבית משפט השלום.

ב"כ המאשימה בתגובתה טענה, כי ראשית, הודאה בעובדות כתב האישום במלואן מקימה את העבירה שכן בסעיף 3 לכתב האישום נאמר כי "השלדות משמשות את צה"ל למטרות אימונים ובלעדיהן לא ניתן לקיים אימונים בצורה יעילה ולהכשיר את כוחות הביטחון למשימות ביטחוניות שיהיה עליהם לבצע בשעת אמת", הווה אומר שמעובדות אלו ברור, כי אם יוכחו הרי שיהא מקום לקבוע, כי גניבת שלדות הטנקים גורמת לפגיעה בביטחון המדינה. עוד טוענת ב"כ המאשימה, כי לא כל גניבה או פגיעה ברכוש שהוא בשימוש כח מזויין יכנס במסגרת סעיף 108(ג), אולם במקרה שלפנינו, מדובר בפגיעה ביכולתן של יחידות הצבא להתאמן כיאות ולהיות מוכנים למשימות המבצעיות המוטלות עליהם. בנוסף לאמור, המאשימה סבורה, כי לא מדובר רק בפגיעה כלכלית נקודתית, אלא כאמור בפגיעה ביטחונית גם אם היא נקודתית. מעבר לאמור, ב"כ המאשימה הדגישה, כי מדובר בתופעה שהתעצמה לאחרונה לפיה אזרחים פוגעים בתשתיות וברכוש צה"ל, לפיכך החליטה המאשימה על שינוי מדיניות האכיפה בעבירות אלו.

הגם שלכאורה נראה שיתכן ויש ממש בטענת ב"כ הנאשם, החלטתי, לאחר התלבטות, לדחות את הטענה המקדמית, שכן לאור ניסוחו של כתב האישום אין לומר ש"העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה" (סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). כאשר נכתב בכתב האישום: "השלדות משמשות את צה"ל למטרות אימונים ובלעדיהן לא ניתן לקיים אימונים בצורה יעילה ולהכשיר את כוחות הביטחון למשימות ביטחוניות שיהיה עליהם לבצע בשעת אמת" וכן "הנאשמים במעשיהם הנ"ל, קשרו קשר לביצוע פשע ובצוותא חדא נכנסו למקום מוגבל כשאינם מוסמכים לעשות כן, גרמו בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כח מזויין, והיה במעשיהם כדי לפגוע בביטחון המדינה...", לא ניתן לומר ש"העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". יש לתת לתביעה את האפשרות לנסות ולהוכיח את הכתוב בכתב האישום וגם אם לכאורה נראה שהתביעה תתקשה בהוכחת הדברים, נראה שאין להחליט בכך בלא בחינת הראיות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הטענה המקדמית של הסנגור.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: