מדינת ישראל נ' סקרה(עציר)

החלטה

1.מבוא

החלטה בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המתבססת על כתב אישום המייחס לו 16 אישומים שעיקר עניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות/ניסיון לעבירה זו וכן עבירות נלוות לא מעטות, העיקרית שבהן – הדחה בחקירה.

2.הראיות לכאורה – הערות מקדימות

א.מטעמים שבבהירות הדיון נמצא להקדים לדיון הפרטני בראיות נשוא האישומים השונים שתי הערות. האחת, שככלל נחלקים האישומים שעל הפרק לשתי קבוצות עיקריות, ודומה, שדיון נפרד בכל אחת מהקבוצות יתרום לבהירות הדיון; ושנית, שדיון ממצה במישור הראייתי מחייב התייחסות לשני מישורים – המישור הפרטני, שבו תידון, גם אם בתמצית כאמור, שאלת הראיות לכאורה ביחס לכל אחד מהאישומים שעל הפרק, והמישור שעניינו בשאלות הרוחב, בזיקה בין האישומים השונים, בשיטה הנלמדת מדיון בקבוצות האישומים השונות, ובתוך כך נושא החיזוקים הראייתיים שבכוחו של בית המשפט ללמוד ביחס לכל אחד מהאישומים שעל הפרק משאר האישומים שבתוך אותה קבוצה, ובשלב הבא, אף מהתמונה הרחבה. חשיבות מרכזית נועדה לדיון במישור זה, מסעיף 21, ואילך.

ב.ואולם, כבר בשלב זה, נכון לתת ביטוי ראשוני לעובדה רבת חשיבות שאושרה גם על ידי ההגנה, ואין היא מצויה בכל מחלוקת, שאין בין המתלוננים הרבים, לסוגיהם השונים, כל היכרות מכל סוג שהוא. פשיטא, שיש בכך להסיר מסדר היום כל בסיס לטיעונים בדבר קונספירציה (הסנגורים הנכבדים, בהגינותם, אף לא טענו בכיוון זה), ויש בכך כדי להניח תשתית איתנה לדיון הצפוי בדבר שיטות העבודה של המשיב והאפשרות למצוא חיזוק ראייתי לכל אישום, מקום שנחוץ הדבר, מאישומים אחרים.

קבוצת האישומים המתאפיינים בהעדר היכרות ישירה בין המתלונן לבין המשיב, ו"הזיהוי הטלפוני"

דרך הצגת הדברים – תיאור הפרשה נשוא כל אישום בהתבסס על הודעת המתלונן, ואולם, באשר אף אחד ממתלונני קבוצה זאת לא פגש במשיב, יושלם לאחר זאת הדיון ב'חוליית הקישור הראייתית', שבאמצעותה ניתן לקשור בין המתלונן והסיפור שבפיו, לבין המשיב.

3.אישום מספר 1

א.בתמצית הדברים מפרט אישום זה פרשה מיום 10.10.2010, בה פנה המשיב לישראל ארליך, המנהל של חברת ד'אצה המפרסמת מודעות נופש לציבור החרדי בעיתונים "יתד נאמן" ו"המודיע", ולאחר שהזדהה כבעל וילה אשר נמצאת בכפר ורדים, ביקש לפרסם את הוילה להשכרה במאגר החברה ובעיתונים. על פי עובדות כתב האישום, אמר המשיב לישראל ארליך, כי התמורה עבור הפרסום נשלחה בדואר הצבאי, ממקום עבודתו. על פי סעיף 5 לכתב האישום, התקשר המשיב מספר פעמים לישראל והתעניין מדוע לא נשלחים אליו לקוחות תוך שהוא מאיים ב"פיצוץ העסקה" ודרש בחזרה את השיקים. משהובהר לו כי השיקים לא הגיעו ולכן המודעה לא פורסמה, חזר על טענתו כי שלח אותם בדואר הצבאי, וכי על ישראל לגשת "לדואר המרכזי" ולאסוף את השיק. בטרם הפרסום, פנה ישראל גולדוסר אל ישראל ארליך והתעניין בשכירת וילה. ישראל הפנה אותו אל המשיב. ביום 28.10.2010 שוחח גולדוסר עם המשיב וביקש להזמין את הוילה לתאריכים 5-6/11/10. המשיב ביקש מגולדוסר 75% מקדמה מהמחיר והוסיף כי הוא "עובד עם מזומן". עוד מסר המשיב לגולדוסר כי הוא עובד עם סוכנים בבני ברק אשר יכולים לקבל את הכסף עבורו. משהודיע גולדוסר למשיב כי השיג 1,000 ₪, אמר המשיב שישלח לביתו סוכן שיאסוף את הכסף ואכן, באותו היום, נמסר הכסף במעטפה לנהג מונית שהגיע לביתו מטעם המשיב. ביום 1.11.2010 סיפר גולדוסר לישראל כי שילם מקדמה עבור הוילה, ולאחר בירור שערך זה האחרון, התגלה כי בכתובת שמסר המשיב בה מצויה לכאורה הוילה, עומד מגרש ריק. בהודעתו מיום 6.1.2013 ביחס לאישום זה הכחיש המשיב את שיוחס לו, "אין לי שום וילה ולא היתה לי שום וילה" [שורה 38 להודעתו].

ב.למרות הכחשת הנאשם, הסכימה בהגינותה ההגנה, ביחס לאישום זה לאשר, שיש בנמצא לגביו ראיות לכאורה. עם זאת, יצוין כבר בשלב זה שגם במוקד אישום זה שני מתלוננים, שלא פגשו מעולם במשיב, וחולית הקישור הראייתית ביניהם לבין המשיב בראיות לפיהן התקשר מי שפנה למתלוננים באמצעות מספר טלפון 054-9533911 וכן באמצעות 054-5489145. בד בבד, קיימת הודעה מצד אחד, אלי אוחיון (עד תביעה מספר 12, שאין חולקין, שהינו, או לפחות היה, חברו של המשיב), וזה מאשר בעמוד 4 שורות 109 ו – 114 להודעתו מיום 16.11.2010, שמספרי הטלפון האלה שייכים למשיב. לצד האמור יוער, שאחד המתלוננים, ישראל ארליך, נקב בקבוצה נוספת של מספרי טלפון, וגם אם אין הם נזכרים בהודעתו של אלי אוחיון, עתידים הם להופיע מחדש בתלונות אחרות, שבהן יש תשתית ראייתית לכך, שמאחורי מספרי טלפון אלה עמד המשיב.

ג.כהערה שיש בה להקדים במעט את המשך הדיון, יצוין כבר עתה, שאישום זה שאושר, כאמור, ראייתית, על ידי ההגנה, אינו אלא "אב טיפוס" לסדרה נוספת של אישומים שאפיוניהם דומים למדי: פרסום מודעה בעיתון שבעקבותיה נוצר קשר בין המתלונן הנדון לבין המשיב באמצעות הטלפון/טלפון נייד, בהמשך לכך הוצגה למתלונן הנדון גרסה/פרשה/סיפור שהביא את זה האחרון להסכים לשלם כסף למי שהיה בצידו האחר של קו הטלפון; סופה של כל אחת מהפרשות העגומות בכך שגילה המתלונן, בין בדרך זו ובין בדרך אחרת ששם את כספו על קרן הצבי ונפל קרבן לסוג כזה או אחר של "מעשה עוקץ", תרמית שמקורה במי ששוחח עימו והביא אותו לתשלום זה. חולית הקישור בין המתלוננים לבין המשיב, בקבוצה זאת, בראיות לזיקה בין מספר טלפון שבאמצעותו נוצר הקשר בין המתלונן לבין מי שרימה אותו/ניסה לרמות אותו, הוא המשיב. עמדת המשיב כלפי כל אישומי קבוצה זו – כפירה כללית.

4.אישום מספר 2

בקליפת האגוז, מפרט אישום זה, בהתבסס על גירסת המתלונן, פרשה בה ביום 12.10.2010 פרסם זלמן אדלמן מודעה בעיתון יתד נאמן בעבור חברו בנימין הראל, הקוראת למציאת נהג הסעות לנוסע מירושלים לפתח תקווה ובחזרה על בסיס יומי קבוע. המשיב, אשר הזדהה בשם 'ישראל' התקשר אל הראל וזה הפנה אותו לזלמן. המשיב סיפר לזלמן, כי הוא מבצע הסעות קבועות מאופקים לפתח תקווה ומאחר והוא ממילא אוסף אדם בירושלים, יוכל לצרף לנסיעה זו גם את הראל עבור 1,000 ₪ לחודש אשר יועברו אליו דרך נהג מונית שירות, בשם 'יחזקאל' וכי שירות ההסעות יתחיל יום למחרת. בעקבות מצג שווא זה, נפגשו הראל וחברו עם 'יחזקאל' ומסרו לו 1,000 ₪ במזומן. למחרת בבוקר, יום האיסוף, לא הגיע המשיב לאסוף את הראל, ומאותו הרגע, הטלפונים הניידים שמסר המשיב, לא היו זמינים.

הזיהוי: לגרסת המתלונן נוצר הקשר בינו לבין מי שפנה אליו באמצעות שני טלפונים 054-4953692 ו– 054-8380257, ראה הודעת המתלונן זלמן אדלמן מיום 9.1.2011 בעמוד 2, שורות 21-20. מספרים אלה נמנים עם אלה שפורטו על ידי ארליך מאישום מספר 1, לגביו, כזכור, הוסכם גם על ידי ההגנה שיש ראיות לכאורה. ביחס לאישום זה הכחיש המשיב את שיוחס לו: "המדובר בפרחחים שעשו מעשה נבלות" [שורה 2 להודעתו].

מסקנת בית המשפט, שתהא תקפה גם לגבי שאר אישומי קבוצה זו – יש בנמצא ראיות לכאורה, ולכל היותר, וגם זה בספק, טעונות הן חיזוק מסוים בשאלת זיהוי, וחיזוקים, קיימים למכביר (עיין – להלן).

5.אישום מספר 3

במוקד אישום זה פרשה בה עובר ליום 13.10.2010 פרסם חננאל גנסבורגר מודעה בעיתון "יתד נאמן" לשם מציאת ארון קודש לישיבת "בית חלקיה" אשר במושב חלקיה. בעקבות המודעה, התקשר אל חננאל, לגרסתו, המהווה את בסיס הראיות לכאורה, אדם שהציג עצמו כגבאי בבית כנסת באשקלון ואמר לו שיש לו ארון קודש ישן אותו יוכל להעביר דרך 'הרב מנדל'. בהמשך, על פי עובדות כתב האישום, התקשר 'הרב מנדל' לחננאל והפנה אותו לאדם בשם 'מור', בעל ארון הקודש. בשיחה שקיים חננאל עם 'מור', אמר האחרון כי את חלקו בארון הקודש הוא מוכן למסור בחינם אך מאחר והחלק השני שייך לבחור אשר שונא חרדים, אשר לא יסכים למסרו בחינם, הוא דורש עבורו 1,200 ₪ אשר הופחתו בהמשך ל – 1,000 ₪. כן סוכם כי יגיע נהג מונית לביתו של חננאל וייקח את הסכום האמור. בהמשך, מסר חננאל לנהג מונית שהגיע אליו את הסך האמור. מספר שעות לאחר מכן, התקשר חננאל למשיב ושאל אותו היכן ארון הקודש ובתשובה נאמר כי ארון הקודש נמצא על משאית חלב של חברת 'יטבתה' בדרך אליו. לא חלפה השעה והתקשר לחננאל אדם שהציג עצמו כנהג המשאית, ולדבריו הוא נתקע באחד המושבים בעקבות פיצוץ בצינור החלב.

הזיהוי:לגרסת המתלונן, חננאל גנסבורגר, נוצר הקשר בינו לבין המשיב באמצעות טלפון 054-8380257, ראה הודעתו בעמוד 2 שורה 22. מספר זה, כמוהו כקודמו, צוין על ידי ישראל ארליך מאישום מספר 1. גם ביחס לאישום זה הכחיש המשיב את שיוחס לו: "לא היה ולא נברא. לקחו כתבה בעיתון והפילו עליי את כל התיקים... לא קיבלתי שום כסף עבור שום ארון קודש". [שורות 4-2 להודעתו מיום 6.1.2013].

6.אישום מספר 4