מדינת ישראל נ' ספיר

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 26.04.11 בשעה 16.50 או בסמוך, בכביש 20 לכיוון צפון, השתמש הנאשם בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר מויאל יורם. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר היה בסיור בכביש 20. כאשר הוא בנתיב הראשון מימין. הבחין בנאשם בנתיב השלישי מימין כאשר הוא אוחז בידו הימנית מכשיר טלפון סולולורי במרחק 30 ס"מ מהפה, ונראה משוחח. הראות היתה טובה. היה עומס תנועה כבד. השוטר הורה לנאשם לעצור בצד הדרך ורשם לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "רק הרמתי את הטלפון שנפל".

בבית המשפט טען הנאשם כי היה במקום. לדבריו יש לו מתקן ברכב שהדיבורית מותקנת בו, בלוטוס שמסונכרן לטלפון. יומיים לפני האירוע פרצו לנאשם את הרכב ולקחו לו את הגי.פי.אס, הנאשם הציג על תלונה שהגיש במשטרה. (התלונה מיום 11.04.11) הנאשם הציב מתקן אחר שלא התאים לטלפון. ביום האירוע הנאשם נעצר בפקק ולכן הטלפון נפל מהמתקן, האוטו היה בעמידה בפקק כבד, הנאשם משך את בלם היד והתכופף להרים את הטלפון ולשים אותו בחזרה במתקן. באותו רגע קרא לו השוטר ועצר אותו. לדעת הנאשם מותר לו לעצור ולהרים את הטלפון. הנאשם הציג אישור על התקנת בלוטוס ברכב וכן פלט שיחות מחברת הסולולר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הוראת החוק בה מואשם הנאשם הינה כדלקמן:

28.(ב)(1)בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;

(2)בתקנת משנה זו –

"דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;

לשון הסעיף מדברת על שני מצבים, שאינם תלויים זה בזה. הרישא אוסרת אחיזת טלפון קבוע או נייד והסיפא אוסרת שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

אם אקבל את גירסת הנאשם. הרי שעדיין הנאשם עבר את העברה המיוחסת לו בכתב האישום. שכן הוא עבר על הרישא של הסעיף. הנאשם טען בפני כי אחז בטלפון שנפל ממתקן שלא התאים לקיבוע הטלפון. נפילת הטלפון נגרמה עקב הצבת הטלפון במתקן לא מתאים. הרמת הטלפון הייתה מעשה אסור. העובדה שהנאשם היה בפקק לא ניתן לפרשה כלא היה בתנועה. גם התכופפות הנאשם מהלך נסיעתו. ודאי בכביש כמו כביש 20, בו לצערי נגרמות תאונות רבות, גם במקרי עומסי תנועה בשל אי שמירת מרחק. מהווה סיכון לתנועה ולנאשם עצמו. הנאשם שהתכופף להרים את הטלפון סיכן את עצמו, שכן רכב שיכול והיה מגיע מאחור ופוגע בו שהוא אינו בפוזיציה של ישיבה בטוחה מהווה סכנה. מעבר לכך אחיזת הטלפון באותו זמן מהווה עברה שלעצמה. ואי התקנת התקן המונע נפילת הטלפון גם היא מהווה עבירה, לשון התקנה.

עדות השוטר היתה הגיונית, הדו"ח נרשם בפירוט. תוך שהשוטר מזהה את הנאשם מבצע את העברה. השוטר ראה את הנאשם אוחז את הטלפון בידו הימנית. הנאשם אישר זאת, אולם טען בהסברו כי הרים את הטלפון. הסבר זה כפי שציינתי לוקה בחסר ואינו יוכל להיכנס בתחולת החוק כהגנה מפני ביצוע העברה. מעבר לכך אציין כי נפילת הטלפון בעטיה. נגרמה בשל רשלנות הנאשם ששם מתקן לא מתאים ברכב. היה על הנאשם לחזות, כי תקלה מאין זו יכולה להיגרם מהלך הנסיעה ולא לשים את ההתקן כלל. ועד לקבלת התקן מתאים להימנע משיחות טלפון בעת נסיעה. עוד יצויין, כי במיוחד לאור תקנה המוגדרת בדיבורית כי ההתקן צריך להיות יציב המונע נפילות. דבר שהנאשם לא טרח לעמוד בו. וודאי שידע זאת טרם הנסיעה אך לא נמנע מלשים את ההתקן הלא מתאים.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הנאשם במעמד התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: