מדינת ישראל נ' סעיד

החלטה

למשיב מיוחסת עבירה של פריצה לרכב בכך שפתח את דלת הרכב שלא היתה נעולה. זאת ותו לא.

למרות שמדובר בעבירת רכוש אחת, שאינה מן החמורות, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיינתי בחומר הראיות בו קיימת הודעה של עד ראיה שהבחין במשיב מסתובב באופן שהיה חשוד בעיניו, בין רכבים שחנו בחניה ומכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב.

זוהי הראיה המרכזית והעיקרית בחומר הראיות.

מנגד עומדת גרסת המשיב, לפיה במהלך עבודתו בניקיון החניון חיפש לעשות את צרכיו ולכן הסתובב במקום אך טען כי לא פרץ לרכב.

כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, לא נמצאה התאמה בהשוואת טביעות אצבע בין טביעות אצבע שנמצאו ברכב לבין טביעות האצבע של המשיב.

כלומר, לפי חומר הראיות מדובר ב'גרסה מול גרסה', שצריכה להתברר במהלך ההוכחות, וקיימת חולשה בחומר הראיות בהעדר התאמה בטביעות האצבע.

המבקשת טוענת כי מתקיימת עילת מעצר לאור העובדה שקיים חשש ממשי לבטחון רכוש הציבור ולמשיב עבר פלילי.

ב"כ המשיב טוען כי אין עילת מעצר, ואין לי אלא להסכים עמו.

על פי ההלכה הפסוקה קיימת עילת מעצר של מסוכנות, כאשר מדובר בעבירות רכוש חוזרות ונשנות, המבוצעות בתחכום, באורח שיטתי ועוקב - ראה בש"פ 5431/08 רוסלן פרנקל ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נב (4), 278.

מהעובדות המיוחסות למשיב על ידי המבקשת, לא עולה כל תחכום, תכנון מוקדם ו/או עבירות חוזרות על עצמן. המבקשת מייחסת למשיב פתיחת דלת רכב, שלא הייתה נעולה, ואף לא מייחסת לו גניבה.

לאור האמור, אין עילת מעצר ואני דוחה את הבקשה.

ניתנה והודעה היום י"א כסלו תשע"א, 18/11/2010 במעמד הנוכחים.

שירלי דקל נוה, שופטת

קלדנית: אורלי.

הוקלד על ידי: אורלי כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: