מדינת ישראל נ' סעיד עבדאללה

גזר דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו הואשם בביצוע עבירה לפי סעיף 39(ב)(1א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: חוק הפיקוח) וסעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970. בפרק העובדות שבכתב האישום צוין כי בשלושת החודשים שקדמו ליום 10.1.2012 ניהל הנאשם באזור התעשיה בצפת מפעל לעבודות תיקון וכיוון מתלים ותיקון צמיגים ואבובים ברכב מנועי, וביצע בו עבודות אלו מבלי שניתן לו רישיון לנהל את המפעל ולבצע בו עבודות אלו.

2.לאחר שביום 7.7.2013 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הוא הורשע ביום 12.12.2013 בביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

3.בטיעוניו לעונש הדגיש בא-כוח המאשימה כי הנאשם קיבל בסופו של דבר את הרישיון לנהל את המפעל, אם כי הוא עובד כשכיר. הוא עתר להטלת עונשים של קנס בסך 5,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בסכום משמעותי להימנע מלבצע בעתיד עבירות על חוק הפיקוח.

4.הנאשם הדגיש בטיעונו לעונש את מצבו הכלכלי המכביד, את העובדה כי פוטר מעבודתו וכי הוא ניצב בפני התחלת עבודה חדשה כשכיר במוסך.

5.גזירת דינו של הנאשם תעשה בהתאם להוראות סימן א1 לפרק ו' לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה".

העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין). בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. קביעת המתחם תעשה לאור חמישה פרמטרים: (1) הערך החברתי הנפגע; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; (4) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה (המפורטות בסעיף 40ט לחוק העונשין, ונסיבות נוספות, כאמור בסעיף 40יב); (5) לגבי קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם (ראו סעיף 40ח לחוק העונשין).

6.כתוצאה מביצוע העבירה נפגע הערך החברתי של השלטת משטר רישוי אשר נקבע בחקיקה, ולפיו מוטל איסור לעסוק בעיסוק, כל זמן שלא ניתן רישיון לכך מאת רשות הרישוי המוסמכת. האיסור אינו מבטא יחס שלילי של המחוקק לעיסוק הטעון רישוי - מבחינה זו הוא איסור טכני, לא מהותי: מטרתו להנהיג פיקוח הן באשר לתנאי הכניסה לפעילות משקית עצמאית מסוימת, והן על אופן הפעילות ודרכיה. מטרת הפיקוח הינה שמירה על שלום הציבור, בטיחותו ואיכות הסביבה. עצם הפעלתו של מפעל או בית עסק עלול לסכן עניינים אלו החשובים לכלל, ולשם קיומם ושמירתם בחר המחוקק לצמצם את חופש העיסוק ולחייב במתן רישיון.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש להביא בחשבון את היקף העסק, על מגוון פעילויותיו, ואשר נוהל ללא היתר.

קביעת המתחם של הענישה מביאה בחשבון, בין שאר השיקולים, אף את הענישה הנוהגת במקרים דומים. ראו, לענין זה, למשל, את גזרי הדין שניתנו בתת"ח (שלום י-ם) 5563-02-12 מדינת ישראל נ' דנדיס (פורסם בנבו, 12.11.2012); תתח (שלום י-ם) 36-06-13 מדינת ישראל נ' יגמור (פורסם בנבו, 15.9.2013); תתח (שלום י-ם) 1890-07-12 מדינת ישראל נ' צלאח (פורסם בנבו, 20.11.2013).

על בסיס פרמטרים אלו הנני קובע כי מתחם הקנס ההולם בגין ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין קנס בסך 3,000 ₪ לבין קנס בסך 8,000 ₪.

7.בגזירת העונש המתאים לנאשם במסגרת מתחם העונש יש להביא בחשבון נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (ראו: סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), כמפורט בסעיף 40יא וסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך התחשבות בשיקול ההרתעה האישית (סעיף 40ו לחוק העונשין) ושיקול הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק העונשין). במקרה הנוכחי יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו בביצוע המעשים שהצמיחו את העבירות, שלא במסגרת הסדר טיעון. לאור התנהגותו זו, אין נדרשת החמרה לצורך הרתעתו האישית. יש להביא בחשבון את היותו של הנאשם אזרח נורמטיבי, מצבו הכלכלי, את התקופה הקצרה באופן יחסי בה ניהל את המפעל ללא רישיון, ובעיקר את העובדה שבסופו של יום ניתן לו הרישיון המיוחל. מקרה הנוכחי לא התקיימו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם שנקבע לעיל.

8.לאור זאת, הנני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

(א)קנס בסך 3,000 ₪ או חודש מאסר תחתיו. הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.3.2014 ובכל 15 לכל חודש קלנדרי שלאחריו. אם לא יבוצע תשלום במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.

(ב)הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ למשך שנתיים להימנע מביצוע עבירות לפי חוק הפיקוח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: