מדינת ישראל נ' סעיד אגא

החלטה

לאחר עיון בבקשה ונספחיה, הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל.

כב' בית המשפט העליון הביע דעתו וקבע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85, רוקנשטיין – א.א.). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו..."

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי טענת ב"כ הנאשם כי עקב טעות לא נשלחה ההחלטה בדבר דחית הדיון על פי בקשתו שלו, אליו או למבקש אינה נכונה שכן ההחלטה נשלחה, כמו כן העובדה היא שהמבקש או בא כוחו לא התייצבו לדיון שבוטל והדבר מדבר בעד עצמו, אולם מעבר לכך על ב"כ המבקש מוטלת החובה לעקוב אחר בקשת הדחיה שהגיש ולבדוק מה ההחלטה בעצמו אם לא עשה כך יכול לבוא בטענות רק לעצמו – בכל מקרה טענתו כי האשם בבית המשפט הינה טענה מיתממת ומקוממת כאחת ואני דוחה אותה.

יתרה מכך לא נטענה כל טענת הגנה לעניין העבירה עצמה, העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר ביחס לחומרת העבירה , ותק נהיגתו ועברו המכביד הכולל עבירה דומה מהעבר הלא רחוק, ועל כן אין כל עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: