מדינת ישראל נ' סעדון

פסק דין

לפנינו ערעורים של המדינה ושל הנאשם על גזר דינו של בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופט ד"ר עמי קובו), מיום 26.12.12, בת"פ 3437/07, לפיו הורשע המשיב, לאחר ניהול הוכחות, ב- 25 אישומים הכוללים אי הגשת דוחות במועד על הכנסות חברות שבהנהלתו (נאשמות 3-1), אי הגשת דוחות על הכנסותיו האישיות ואי העברת ניכויים.

המשיב נידון לתקופת מאסר כוללת של 15 חודש (כולל הפעלה של 6 חודשי מאסר על תנאי), לשישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, קנס בסכום של 30,000 ₪ וחילוט התחייבות בסכום של 6,500 ₪.

עיקרי העובדות:

1.המשיב שימש בתקופה הרלוונטית מנהל פעיל של נאשמות 3-1, (להלן: "החברות") שעסקו בהשכרת מבנה (נאשמת 1), בהשכרת תחנת דלק (נאשמת 2), ובשיווק מכונות וציוד לריתוך (נאשמת 3) והיו חייבות להגיש לפ"ש דוחות על הכנסותיהן בצירוף מאזן ודו"ח רווח והפסד מאושרים ע"י רו"ח.

נאשמת 3, כמעביד, הייתה חייבת בניכוי מס במקור, והמשיב היה חייב בהגשת דו"ח על הכנסותיו האישיות.

2.המשיב הורשע בעבירות על פי פקודת מס הכנסה ב-25 אישומים, כאשר באישומים 1,2,7 ו- 9 הוא הורשע באי הגשת דו"חות במועד על הכנסות החברות לשנים 2004-2003 ו- 2007-2006; באישומים 16-10 הוא הורשע באי הגשה במועד של דוחות אישיים לשנים 2000-1999 ו- 2006-2002, שהוגשו באיחור ביום 03.05.09 ובאישומים 29-17, הוא הורשע באי העברת מס שנוכה בנאשמת 3 בסכום של 58,302 ₪ בשלוש עשרה תקופות שונות בשנים

2008-2007.

גזר הדין של בימ"ש קמא

1.ביהמ"ש קמא סקר בהרחבה את המתואר בכתב האישום, את ההליכים שנוהלו עד מתן גזה"ד, את העבירות בהן הורשע המשיב ואת טיעוני הצדדים לעונש.

בימ"ש קמא גזר את הדין בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין וציין שהערך החברתי שנפגע הוא קיומה של מערכת גביית מיסים תקינה המשותתת על דיווח מסודר ובמועד, בשים לב לכך שהדו"חות לא הוגשו עד עתה והמס הנובע מהם אינו ידוע ולא שולם, ובהתווסף עבירה של אי העברת הניכויים שפגעה בקופה הציבורית ובערך השוויון בנשיאת הנטל במס.

בימ"ש קמא קבע שהפגיעה בערך המוגן היא משמעותית שכן הדו"חות לא הוגשו, המס בגינם לא שולם, והניכויים לא הועברו והיות והדוחות לא הוגשו לא ניתן לדעת את הנזק שנגרם לקופת המדינה .

בימ"ש קמא ציין שבחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה שבמקרים דומים הוטלו עונשי מאסר בפועל לתקופה שבין 3 ל-12 חודשים.

2.בימ"ש קמא בחן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות וקבע שהן נעברו במשך זמן רב ומתוך מודעות של המשיב למחדליו ואין המדובר בעבירות שנעברו בלהט הרגע.

הסיבות שהובילו לביצוע העבירות טמונות באישיותו של המשיב, אשר בשל הפרעת קשב וריכוז ממנה הוא סובל הוא לא הצליח להתמודד עם הגשת הדוחות ולמרות זאת נמנע מלמנות גורם מקצועי שיטפל באופן תקין בכל הנושא החשבונאי ואף לא נמנע מלשמש כמנהל פעיל בחברות.

בימ"ש קמא הסיק שמתחם העונש ההולם לכל אחד מהאישומים הוא 6-3 חודשים וכי במקרה זה לא קיימים שיקולים המצדיקים סטייה ממתחם זה, לחומרה או לקולא.

3.בימ"ש קמא בחן נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות וקבע שמאסר בפועל יפגע משמעותית במשיב נוכח גילו המבוגר. הוא לא נטל אחריות למעשיו ולא הסיר מחדליו בנוגע לדוחות החברות ולהעברת הניכויים אלא רק לגבי דוחותיו האישיים ועל כן במקרה זה הוסרו המחדלים בצורה חלקית ומועטה. המשיב תרם רבות לחברה, הוא אדם רב פעלים ומסייע רבות לזולת, ויש לו נסיבות חיים קשות שהשפיעו על ביצוע העבירות.

המשיב קיבל לידיו את ניהול החברות לאחר מות אביו, גם אחותו נפטרה והמשיב נותר לנהל את העסק וכשל מבחינה עסקית. מחוו"ד שהוגשה עולה כי המשיב סובל מהפרעת קשב וריכוז במידה קלה עד בינונית עם השפעה ניכרת על תפקודו היומיומי, תפקודו הניהולי ותפקודי הקשב שלו הם מתחת לממוצע.

4.בימ"ש קמא זקף לקולא את חלוף הזמן לאחר שהעבירות בוצעו החל משנת 1999 ועד שנת 2008. עברו הפלילי של המשיב מכביד באופן יחסי לעברייני מס ויש לו עבר פלילי בעבירות נוספות שאינן מתחום המס. בימ"ש קמא קבע כי יש צורך בהרתעת המשיב, שחוזר ומבצע עבירות מס, כשבמועד ביצוען היה תלוי מעל ראשו מאסר על תנאי של 6 חודשים.

ביהמ"ש קמא קבע שלמרות ריבוי האירועים מן הראוי לגזור על המשיב עונש כולל אחד, בשים לב לדמיון הרב בין האישומים.