מדינת ישראל נ' סעד

הכרעת דין

הריני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 19.02.12 בשעה 10:01, שעה שנהג באיזור התעשייה בירכא, השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעדה מטעמה את השוטרת, רס"מ מורן שרגא, עורכת הדו"ח והגישה באמצעותה את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח ת/1.:

"במהלך פיקוח תנועה, עמדתי ביציאה מהמכללה, כשפניי לכיוון מערב, כאשר הרכב הנ"ל חלף אותי בנסיעה מדרום לצפון, כאשר הנהג מחזיק בידו הימנית פלאפון, ומצמיד לאוזן ימין תוך כדי נסיעה. קשר עין רציף בנסיעה אחריו עד לעצירתו כ-100 מ' לאחר מכן. הנהג לבדו ברכב. מזג אויר נאה. ראות טובה".

עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר:

"אני עניתי לשניה וניתקתי".

כשנשאלה העדה כי הנאשם היה במצב של עמידה ולאחר מכן היא עצרה אותו. השיבה העדה:" אם היה דבר כזה, הייתי רושמת בדו"ח. לא היה ולא נברא".

5.מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו ומסר את הדברים הבאים:

"אני אומר שזה מילה מול מילה. אין לי איך להוכיח בכלל שעצרתי בצד. היא טוענת שלא.

אני נכנסתי לירכא לעורך דין שלי. בדרך צלצל הטלפון ישר עצרתי בצד. דיברתי שיחה של כמה דקות. אחרי שהתחלתי לדבר ראיתי את הניידת מאחורי. גם הסתכלתי על המדרכה שאני עוצר נכון. התחלתי לנסוע, היא עצרה אותי. לקחה לי את הרישיון, הלכתי אליה לאוטו, היא רשמה לי דו"ח. חשבתי שזה בכלל חנייה. היה איתה עוד שוטר באוטו. היא נהגה, היה לידה מישהו".

הנאשם ציין כי הוא עצר בצד ודיבר בטלפון, וכאשר ראה את השוטרת במראה המשיך לדבר כי היה במצב של עצירה.

6.לאחר ששמעתי הן את הנאשם והן את עדת התביעה, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, הגעתי למסקנה כי לא אוכל להסתמך על עדותה היחידה של עדת התביעה, ולאור עדותו הנחרצת והמשכנעת של הנאשם התעורר בליבי ספק שמא נפלה טעות בגרסתה של עדת התביעה.

עדת התביעה העידה בצורה ברורה וכך עשה גם הנאשם, עדת התביעה ציינה כי הנאשם דיבר בטלפון נייד במהלך נסיעה, לעומתה הנאשם ציין בצורה נחרצת כי היה במצב של עצירה כשענה לטלפון.

טעם נוסף לספק שהתעורר בליבי אני מוצא כי יחד עם השוטרת היה שוטר אשר ישב ברכב והיה עד לאירוע. השוטרת לא זכרה את שמו ואף לא ציינה את פרטיו בדו"ח.

השוטר בנסיבות העניין הינו עד רלבנטי, ואי הבאת עד רלבנטי פועלת לרעת הצד אשר לא דאג להזמינו.

בנסיבות העניין, בשל אי רישום פרטיו האישיים של השוטר נמנע מהנאשם אף ההזדמנות לזמן את השוטר הנ"ל על מנת להוכיח את גרסתו.

מכל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.