מדינת ישראל נ' סעד

הכרעת דין

הנאשם קיבל לידיו דו"ח בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עת רכבו היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28.(ב) לתקנות התעבורה. משהגיש הנאשם בקשה להשפט, הוגש כתב האישום, מושא תיק זה.

טענות הנאשם

ביום 6.6.11 השיב ב"כ הנאשם לאישום וטען "כופר. הנא' השתמש במכשיר GPS. לא ידוע לי אם זו תוכנה בטלפון או מכשיר נפרד". ב"כ הנאשם בקש לבדוק את הדברים ולהגיש כפירה מפורטת בכתב, והתיק נקבע לשמיעת הראיות. בכפירה המפורטת, שהוגשה ביום 16.6.11 (להלן: ההודעה") נטען כי "הנאשם יטען כי אכן השתמש במכשיר אך לצורכי ניווט בלבד" (ס' 2). כמו כן, המשיך ב"כ הנאשם ופרט "...בעת שלחץ על מסך המכשיר לצורך הפעלת תוכנת הניווט הרכב היה במצב עצירה". (ס' 3). טענת ההגנה היא, כי מחד, החוק אוסר על אחיזת טלפון נייד ומאידך מתיר לנהגים להשתמש בתצוגה לשם ניווט. מאחר שלא ניתנה פרשנות למושג "תצוגה המיועדת לניווט", אין באפשרותו של האזרח לדעת, לטענתו, מתי השימוש במערכת הניווט הוא חוקי ומתי לא. לשיטת ההגנה, לאור האמור לעיל, ניתן לפרש את הוראות החוק בצורה שונה ועל כן יש לפרש את הפעולה שבצע הנאשם לטובתו. לפיכך, טענה ההגנה, יש להורות לתביעה לתקן את כבת האישום, כך שייחס לנאשם עבירה של אי אחזקת ההגה בשתי ידיים, בניגוד לת' 28.(א).

לאור הודעת הנאשם קבעתי תזכורת במעמד הצדדים בטרם שמיעת הראיות.

בישיבה זו, מיום 18.7.11, הבהירה ההגנה את עמדתה: "הנאשם אכן השתמש בטלפון, אבל עשה שימוש בתוכנת GPS".

הנאשם הודה, למעשה, בעובדות כתב האישום, והוסיף טענות שונות, משכך, הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב, וישיבת ההוכחות בוטלה.

סיכומי הצדדים

ביום 18.8.11 הגישה ההגנה את סיכומיה, בהם חזרה למעשה, על ההודאה כי הנאשם החזיק במכשיר הטלפון בידיו בעת נסיעה, אלא שטענה כי אי החזקת ההגה בשתי ידיים הנה חוקית משום שכאשר הנאשם "החזיק במכשיר הוא התכוון להשתיק אותו כי המכשיר היווה מקור להפרעה בעת הנהיגה". (ס' 6 – 7).

משכך, אין לייחס לנאשם עבירה כלשהי, זאת משום שהנאשם חוסה תחת שני חריגים.

האחד, החריג הקבוע בת' 28.(א) סיפא, לפיו הנאשם הוריד את ידו מן ההגה לשם השתקת מכשיר הניווט על מנת שיוכל להמשיך לנהוגה ברכב ללא רעש, מה שלגרסת ההגנה, נכנס לגדר החריג של "...דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב...".

השני, חריג לאיסור על הפעלת תצוגה הנראית ממושב הנהג, כמפורט בת' 28א.(א), לפיו תותר תצוגה המיועדת לניווט, בהתאם להוראות ת' 28א.(ב). זאת, משום שהנאשם השתמש בטלפון הנייד כתצוגה המיועדת לניווט. לשיטתה, לא ברור מהי תצוגה לניווט ומהי תצוגה הנראית ממושב הנהג. על כן, טוענת ההגנה, יש לנקוט בפירוש המקל עם הנאשם, לפיו הוא הוריד יד מן ההגה והשתמש בתצוגה לניווט, כך שלא עבר עבירה כלשהי.

לטענת התביעה לא מדובר בטענה משפטית משום שהנאשם אינו מכחיש כי עשה שימוש בטלפון נייד, בניגוד לת' 28.(ב) אלא טוען שעשה זאת לשם ניווט. עוד גורסת התביעה כי הראיות מדברות בעד עצמן ועל כן, מבקשת להעיד את עדיה.

דיון והכרעה

ראשית, הנאשם חזר וטען כי אחז במכשיר הטלפון הנייד והשתמש בו בעת שהרכב היה בתנועה.

משכך, הודה, למעשה, בעובדות כתב האישום. היסוד הנפשי איננו רלוונטי.

לפיכך, אינני רואה כל צורך בשמיעת הראיות.

השאלה שעלי לבדוק כעת הינה האם מעשיו של הנאשם נכנסים לגדר אחד החריגים, כנטען ע"י הנאשם.

הנאשם טען כי הוא חוסה תחת שני חריגים לאיסור זה, כפי שפורט לעיל. לא אוכל לקבל את טענותיו, וזאת מהנימוקים שלהלן:

בכתב האישום שהוגש לביהמ"ש יוחסה לנאשם עבירה של שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית תוך כדי תנועה, בניגוד לעבירה לפי ת' 28.(ב).