מדינת ישראל נ' סעאידה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע בעבירה של גניבת רכב בצוותא, עבירה לפי סעיף 413ב(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בתאריך 14/10/09 בשעות אחר הצהרים, נפגש הנאשם בצומת כפר שיבלי עם שלושה שותפים אחרים שם סיכמו לגנוב משאית בשווי של כ- 565,000 ₪ אשר חונה מול ביתו של נהג המשאית נאסר סעאידה, אביו של אחד השותפים.

בהמשך, בתאריך 15/10/09, בסמוך לשעה 01:00, הנאשם ושני שותפים גנבו את המשאית לאחר שקיבלו את המפתחות והקוד של המשאית. הנאשם הסיע את המשאית כשאחת השותפים ברכב פרטי ושני כלי הרכב נסעו דרך כביש 65 דרומה, בכביש 6 ומשם לכביש 5.

שותף אחר הצטרף בשלב מסוים לנסיעה כשהוא נוהג ברכב מסוג ג'יפ, עד שהגיעו למחסום משטרתי פרוס ליד מחסום 110 באזור אריאל שבשטחים נעצרו הרכב הפרטי והג'יפ. הנאשם עבר את המחסום ולאחר מס' דקות עלה כי המשאית גנובה אז החלו השוטרים במרדף אחרי המשאית. בהמשך נטש הנאשם את המשאית בכביש 5 ליד צומת רבבה שם נמצאה על ידי המשטרה.

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען, כי לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות לרבות עבירות הקשורות לרכב ופירוק חלקים מרכב וגניבת בקר. עבירות מסוג זה פוגעות בכיסו של האזרח אשר קם בבוקר ורואה כי רכבו נעלם. הדבר גורם להשקעה כספית, עוגמת נפש, שיבוש תכנונים עתידיים ועלויות ביטוח גבוהות. הנאשם, ביחד עם אחרים, גנבו משאית בשווי של כחצי מיליון שקל אשר הייתה אמורה להגיע לשטחים. העבירה בוצעה בשל בצע כסף ותוך תכנון מראש. בשל בעיות שבראיות, ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע למשך 3 שנים על כל עבירה מסימן ה' (1) פרק י"א לחוק העונשין, קנס בעשרות אלפי שקלים, פסילה בפועל של מספר שנים, תוך הפנייה לסעיף 36 ב' לפקודת התעבורה שם צוינה חובת פסילה למשך 3 שנים.

ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם הודה במיוחס לו, שיתף פעולה עם חוקריו והביא לחשיפת הפרשה. הדבר מעיד על כך כי הנאשם קיבל אחריות למעשיו וחרטתו כנה ואמיתית. הרכב חזר לבעליו לאחר יממה ונזק רב לא נגרם. המדובר באדם נשוי, אב לשני קטינים, מפרנס יחיד למשפחתו, עובד כנהג משאית ומצבו הכלכלי קשה. הרשעתו האחרונה משנת 2004. הנאשם היה נתון במעצר מיום 15/10/09 עד 25/10/09 ובמעצר בית מלא מיום 25/10/09 עד ליום 23/1/10. הסנגור ביקש לכבד את ההסדר לגבי הרכיב של מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות ושתקופת התנאי תהיה מידתית כך גם לגבי הקנס והפסילה.

דיון

בענייננו, הנאשם ביצע עבירה חמורה ומתוכננת מראש, עת גנב, ביחד עם אחרים, משאית שערכה רב, כחצי מליון ש"ח. עבירות הרכוש הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה" ועל בית המשפט מוטלת האחריות לצמצם את התופעה ולטעת בציבור ביטחון במערכת אכיפת החוק וכי ביכולתו להתמודד עם הפשיעה הגואה בעבירות אלה. האינטרס הציבורי מחייב להעניש את עבריינים אלו בצורה מרתיעה, בכדי למנוע הישנותם של המעשים הפוגעים בציבור כולו, החש כי ביטחונו האישי נתערער ורכושו הפך הפקר.

כב' השופטת צור, התייחסה לגניבת כלי רכב והעברתם לשטחים בת"פ (ירושלים) 155/96 מדינת ישראל נ' איימן אבו ג'חישה (טרם פורסם 24/11/97) וקבעה כי:

"הקלות שבה ניתן לבצע עבירות מסוג זה, כמו גם הקושי בתפיסת העבריינים, מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה. מדובר בתופעה קשה שהיקפה עצום ונזקיה חמורים ועל בית המשפט לומר את דברו למיגור התופעה באמצעות ענישה מכאיבה ומוחשית"

בענייננו, נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, כמו גם עברו הפלילי של הנאשם לרבות בעבירות רכוש המעיד על אורח חיים עברייני, האינטרס הציבורי גובר ועל בית המשפט להעביר מסר של הרתעה ולהטיל עונש מכאיב למען ייראו הנאשם ושכמותו, כי עבירות אלו אינן משתלמות. לצד הקולא, נתתי דעתי לעובדה כי הנאשם הודה במעשיו וחסך מזמנו של בית המשפט.

לאחר לבטים, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון, יש להניח כי התביעה שקלה כל השיקולים, כולל השיקולים הראיתיים.

אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

אני מטיל על הנאשם מאסר בפועל של 6 חודשים אותו ירצה בעבודות שירות בבית אבות דבוריה, בהתאם לחוות דעת הממונה, בימים א' עד ה' בין השעות 8:00 עד 15:00. תחילת ריצוי מיום 01/07/10.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על כל עבירה מפרק י"א סימן ה'1 לחוק העונשין.

אני דן את הנאשם לקנס בסך 9,000 או 90 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בעוד חודש. במידה והופקדו כספים במסגרת תיק זה, יש לקזזם עם הקנס.