מדינת ישראל נ' סעאידה

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 30/12/10, בהיעדר המבקש.

המבקש הואשם כי נהג בשכרות. בבדיקת "ינשוף" נמצא ריכוז של 315 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. על המבקש הוטלו קנס על סך 3,000 ₪, פסילה על תנאי ופסילה בפועל למשך שנתיים.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פס"ד שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

סעיף זה קובע כי בקשה לביטול פסק דין תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצא למבקש פסק הדין.

בתאריך 12/01/11 נשלחה למבקש ולב"כ בדואר רשום הודעה על פסילת רישיון הנהיגה, בעקבות גזר הדין. אישור המסירה למבקש חזר בציון "נמסר לידיו". ומשכך חלף המועד להגשת בקשה זו.

זאת ועוד, המבקש היה נוכח בדיון קודם, ומשכך ידע על מועד הדיון, אליו לא התייצב.

בפסיקה נקבע כי טעות או שכחה של נאשם, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

המבקש לא ציין סיכויי הגנה, כנדרש בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

הענישה שהוטלה על המבקש נמצאת במתחם הסבירות, בשים לב לחומרת העבירה ולפסילת המינימום שבצידה, ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: