מדינת ישראל נ' סנקה

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

בפתח הדברים אני מודיע על זיכויו של הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות – עבירות על סעיפים 192, 379 ו- 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.11.09 בשעה 17:30 לערך, בעקבות מריבה על בקבוק בירה, שלקח הנאשם ממר אשטה מסרט (להלן: "המתלונן"), ללא הסכמתו, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהפילו לרצפה, שבר בקבוק בירה, הניף את השבר לעבר ראשו של המתלונן, פגע בראשו ובצווארו ופצע אותו. כמו כן איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו "אתה רוצה שאני אהרוג אותך". לאחר מכן תקף הנאשם את המתלונן פעם נוספת בשבר הבקבוק, בכך שהניף אותו, פגע בראשו ופצע אותו. המתלונן קם והחל לעזוב את המקום, כשהוא מנסה לעצור את הדימום, אך הנאשם רץ לעברו ובעט ברגליו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן חתכים בקרקפת, בלחי שמאל, בצוואר ובאפרכסת אוזן שמאל, שאף הצריכו תפרים.

בתום שמיעת הראיות הודיעה התביעה כי אין היא מבקשת עוד להרשיע את הנאשם בגין עבירת האיומים שיוחסה לו, לאחר שהמתלונן לא חזר על טענתויו בנושא זה בעדותו בבית המשפט. בנסיבות אלה יש כמובן לזכות את הנאשם מעבירה זו. יתרה מכך, לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהובאו בפני, על אף שלא הייתה מחלוקת בדבר מעורבותו של הנאשם באירוע ובדבר היקף החבלות שנגרמו למתלונן, אני סבור כי בנסיבות המיוחדות של פרשה זו, לא הוכחה אשמתו של הנאשם ברמה הנדרשת במשפט פלילי, ועל כן זכאי הנאשם ליהנות מהספק גם ביחס ליתר העבירות.

כפי שיובהר לעיל, מסקנתי זו מושתתת ביסודה על העובדה כי העדים המרכזיים שנכחו באירוע, והעידו מידיעתם האישית על ההתרחשויות, צרכו במועד הרלבנטי כמויות בלתי מבוטלות של אלכוהול והיו נתונים תחת השפעת המשקה. במיוחד נכונים הדברים לגבי המתלונן, אשר העיד על עצמו שהיה בגילופין ממש.

עוד התברר, במהלך שמיעת הראיות, כי היה זה דווקא הנאשם, אשר מסר ראשון תיאור מפורט של האירוע בעת שנחקר במשטרה ביום 17.11.09 (ראו ת/1), ועמד על הגרסה שמסר באותה הזדמנות לאורך כל ההליך המשפטי, ובכלל זה בעדותו בפני. המתלונן, לעומת זאת, טען בחקירתו הראשונה שמה שקרה לו "הגיע לו", ומצא לנכון לייחס לנאשם את המפורט בכתב האישום רק ביום 19.11.09, ורק לאחר שהתברר לו כי הנאשם מסר גרסה מפורטת, בה העלה טענה כי המתלונן תקף אותו.

בנוסף, נמצאו סתירות בנושאים שונים בין דבריהם של עדי התביעה – המתלונן וטדלה – ועל אף שגרסתם סבירה בעיני מזו של הנאשם, הטוען להגנה עצמית ולפגיעה בלתי מכוונת במתלונן, לא ניתן לטעמי לשלול בוודאות מספקת את גרסת הנאשם, ונותר ספק סביר באשר לאשמתו. אתייחס כעת לעדויות ולמסקנות הנגזרות מהן ביתר פירוט.

עדות טדלה:

ט.ב. (להלן: "טדלה") הנו נער צעיר כבן 16 וחצי בלבד, המתגורר בסמיכות לנאשם ולמתלונן ומכיר את שניהם מזה מספר שנים. על אף גילו הצעיר, אישר טדלה בעדותו כי הוא נוהג לשתות בסופי שבוע 2-3 בקבוקי בירה, אך לדבריו גם לאחר השתיה הוא שולט בעצמו ומודע למעשיו (עמ' 15 ש' 2-9). טדלה העיד בעמ' 12-14 לפרוטוקול כי ביום האירוע פגש במתלונן, שהיה שתוי, וזה אמר לו שהוא הולך לאכול בביתו והפקיד בידי טדלה את מלאכת השמירה על בקבוקי הבירה שנותרו לו. טדלה המתין לשובו של המתלונן ובשלב מסוים הגיע למקום הנאשם וביקש לקחת את אחד הבקבוקים. טדלה הסביר לו כי הבקבוקים שייכים למתלונן וכי עליו להמתין לבואו ולקבל רשותו, אך הנאשם נטל אחד הבקבוקים ואמר שכשהמתלונן יגיע הוא יביא לו בקבוק אחר משלו.

כשירד המתלונן מביתו, דרש טדלה מהנאשם לומר לו שלקח את אחד הבקבוקים, אך הנאשם החל לצעוק שכבר אמר לו, והתפתח ביניהם ויכוח. המתלונן לא הבין על מה המהומה, ניגש אליהם, ניסה לשכנע אותם לחדול מהויכוח ואז החל מדבר עם הנאשם והשניים הלכו אל מעבר לפינה, מחוץ לטווח הראיה של טדלה. טדלה חשש כי השניים מתכוונים "לריב" ולכן הלך לחפשם, איתר אותם באיזור החנייה והציע להם שכל אחד ילך לדרכו. בשלב זה החל הנאשם דוחף את טדלה ואילו המתלונן ניסה להפריד ולהרגיע. או אז הניף הנאשם את ידו, שאחזה עדיין בבקבוק הבירה, לעבר המתלונן וטדלה, וטדלה מיהר לתפוס את היד המונפת ולמנוע מהנאשם להכותם בבקבוק. כשהניף את היד שאל הנאשם "שניכם נגדי?" וטדלה השיב בשלילה וכי אינם מעוניינים לריב איתו.

לדברי טדלה, לאחר שתפס את ידו של הנאשם ומנע התקיפה בבקבוק, אמר לו המתלונן כי הוא מכיר את הנאשם וכי טדלה יכול לעזוב את המקום. טדלה הסכים, עזב את השניים לבדם, ועל כן אינו יודע מה גרם לבסוף לחבלות שנגרמו למתלונן. כל שיכול היה להוסיף הוא כי כעבור רבע שעה לערך הבחין במתלונן אוחז בצווארו הפגוע. עוד ציין טדלה בעדותו כי גם המתלונן וגם הנאשם היו שתויים במועד האירוע.

טדלה עומת עם גרסת הנאשם לפיה אחז בידיו של הנאשם בעת שהמתלונן נגח באפו, וטען כאמור כי החזיק רק את אחת מידי הנאשם מאחור, לאחר הנפת הבקבוק, אך לא הבחין בנגיחה מצידו של המתלונן, אם כי "יש מצב שהביא לו אבל אני לא ראיתי" (עמ' 17 ש' 11וראו גם עמ' 18 ש' 24).

כאמור, מדובר בקטין צעיר לימים, המעיד על עצמו כי הוא צורך אלכוהול, ואשר אין מחלוקת כי התעמת עם הנאשם בשלבים הראשונים של האירוע, על רקע נטילת בקבוק הבירה השייך למתלונן. בדבריו לא התגלו סתירות מהותיות, אך אינני סבור כי ניתן לראות בו בנסיבות העניין משום "עד אובייקטיבי", כפי שביקשה התביעה. במהלך החקירה הנגדית אישר טדלה כי הוויכוח בינו לבין הנאשם היה הדדי, ולא חד-צדדי כפי שתיאר תחילה, והוא אף נטל חלק מסוים בעימות שהתפתח מאוחר יותר בין הניצים. גם החלטתו לחפש את השניים, לאחר שכבר התרחקו ממנו, ואז להותירם לבדם בשנית, כשהוא מודע לאפשרות הסבירה כי תפרוץ ביניהם אלימות, מקימה סימני שאלה משמעותיים. כפי שעוד יובהר לעיל, על אף שגרסתו הכוללת תומכת בגרסת המתלונן, הרי שחלקים מתוכה מאמתים לפחות חלק מדברי הנאשם. בנסיבות אלה, יש לבחון גרסתו בזהירות, ותוך מתן משקל למעורבותו האישית בהתפתחות האירוע האלים.

עדות המתלונן:

המתלונן הנו בחור צעיר כבן 21, חייל בשירות סדיר בצה"ל. עדותו הראשית הייתה כללית ביותר, ובמסגרתה מסר כי שתה עם חבריו, חזר לביתו, וכשיצא שוב בערב הבחין בנאשם ובטדלה מתווכחים. הוא פנה אליהם ושאל למה הם רבים ואז החל הנאשם לקלל, להתפרע ו"לעשות לי דברים, לשבור את הבקבוק, ניסיתי להחזיק אותו ונפלנו, איך שהוא הוא הצליח להשתלט עלי, איך שהוא אני מנסה לברוח ממנו, הצליח להפיל אותי, הייתי מדמם כולי. הוא בא אלי מאחורי כשניסיתי לברוח והחל לבעוט בי..." (עמ' 22 ש' 11-16).

גרסתו המפורטת של המתלונן נמסרה לפיכך רק במהלך חקירתו הנגדית, במסגרתה אישר כי במועד האירוע היה שיכור כלוט. המתלונן העיד כי לאורך כל שעות הצהריים ואחר הצהריים בילה עם חבריו בחוף הים ושתה לשוכרה. לדבריו, שתה ארבעה בקבוקי בירה ושתי כוסות וודקה, ועקב צריכת האלכוהול התהלך בחוסר יציבות והרגיש שהשתייה "גמרה אותו" (עמ' 24 ש' 26-27, עמ' 25 ש' 1-15). אף על פי כן עמד המתלונן על כך שהוא זוכר את פרטי האירוע וכי היה זה הנאשם אשר פגע בו על לא עוול בכפו.

לדבריו, משהבחין בנאשם ובטדלה מתווכחים, דוחפים אחד את השני "או משהו כזה" (עמ' 29 ש' 15-16), הוא פנה אליהם וביקש מהם להפסיק, שאל על מה הוויכוח ואמר לנאשם לזוז. או אז הציע לו הנאשם "ללכת לצד", ושניהם התרחקו לבדם. בתחילה ניסה הנאשם להכות במתלונן בבקבוק השלם, ולאחר שזה ניסה להרגיעו, שבר הנאשם את הבקבוק "על איזה בטון", והחל לקלל את המתלונן ולהציע לו לריב. בשלב זה, על פי עדות המתלונן, "איך שהוא הביא לי אחת כנראה (מצביע לעבר הצוואר משמאל) התגלגלנו ונפלנו, אחרי זה ניסיתי לברוח... והוא החל לבוא אלי מאחורה ולבעוט בי כשכולי מדמם..." (עמ' 26 ש' 3-16).

על אף שנפגע, לדבריו, מידי הנאשם, מבלי שהיה לו כל חלק בייזום מעשי האלימות, מסר המתלונן בעדותו הראשונה, אשר לא הוגשה לעיוני, כי "זה היה מגיע לי" (ראו למשל המפורט במזכר ת/6), ולא מסר את פרטי המעורבים באירוע. רק כעבור 4 ימים, לאחר שהנאשם כבר אותר ונחקר, פירט המתלונן לראשונה את גרסתו, וזאת בתגובה לדברי החוקר כי הנאשם הגיש נגדו תלונה (עמ' 26 ש' 20-22). כשנשאל בעדותו בפני מדוע אמר בתחילה כי זה הגיע לו, הוא הסביר כי עשה טעות כשיצא מהבסיס באותו יום והסתובב בשכונה (עמ' 22 ש' 23-24, עמ' 23 ש' 28-32 וראו גם האמור במזכר ת/6).