מדינת ישראל נ' סנקאר(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים (שתי עבירות), סחיטה בכוח, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות.

2.באישום הראשון נטען, בתמצית, כי במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2012, פנתה ה.ד. (להלן: "המתלוננת"), לחברה ירון נגבקר (להלן: "ירון"), וביקשה ממנו שיסיע לה ללוות כסף לרגל נסיעתה לתאילנד. ירון הפנה אותה למשיב והאחרון מסר לה סכומי כסף כהלוואה. בתמורה תחזיר תשלום חודשי של 3,500 ₪, וזאת עד אשר תשלם למשיב את קרן ההלוואה בתשלום אחד. נטען, כי משלא עמדה בתשלומים, המשיב איים על המתלוננת בכך שאמר לה ההלוואה שקבלה "קבר לכל החיים... אל תשכחי שאני מכיר את החבר שלך ואת האח שלך... אני יכול להגיד לו בקלות שאת חייבת לי כסף ולא רוצה לשלם". בחלוף מספר חודשים מששוב התקשתה המתלוננת בהחזר התשלומים, הסכימה המתלוננת לקיים עם המשיב יחסי מין ובתמורה לכך קיזז המשיב תשלומים מחוב ההלוואה. בהמשך ובחלוף מספר חודשים שוב משהתקשה המתלוננת לעמוד בהחזרים, איים המשיב על המתלוננת בכך שאמר לה: "כמו שאני רואה את זה עכשיו את לא מתכוונת לשלם לי, מזל שיש לך משפחה, אני את הכסף אשיג בכל מקרה". בהזדמנות אחרת אמר לה: "אחיך מתחתן עוד מעט עכשיו זה הזדמנות שלך להוכיח כמה את אמינה וכמה את אוהבת אותו, אחרת אחיך לא בטוח יגיע לחתונה שלו".

3.באישום השני נטען, בתמצית, על רקע האמור באישום הראשון ,איים המשיב על ו.ד אחיה של המתלוננת (להלן: "האח"), וזאת על מנת לגרום לו או למתלוננת או למי ממשפחתם, לשלם את כספי ההלוואה של המתלוננת. בתאריך 21.2.2014 ולשם גביית החוב הכספי של המתלוננת ,יצר המשיב קשר טלפוני עם האח ובקש להיפגש עמו. האח הסכים והשניים קבעו להיפגש במרכז הסמוך לתחנה המרכזית, באילת. האח בטרם הגיע למפגש יצר קשר עם אחותו המתלוננת ושאל אותה לפשר פנייתו של המשיב אליו. המתלוננת הזהירה את האח, ובקשה ממנו שלא להגיע לפגישה עם המשיב, וזאת מאחר וחששה שהמשיב יפגע בו.

בהמשך למתואר לעיל, האח בעקבות דברי אחותו, נטל מקל והגיע למקום המפגש. כאשר הבחינו בו המשיב ודודו שנלווה אליו, צעקו לעברו שישליך מידיו את המקל, אחרת "ישברו לו את הפנים". האח שנתקף פחד נמלט בריצה אל סניף הבנק הסמוך תוך שהוא צועק "תזמינו משטרה רוצים להרוג אותי". המשיב ודודו רדפו אחריו לתוך הבנק ואיימו עליו בכך שאמרו לו: "אם אחותך לא תשלם את חובה עד מחר, יהרגו אותה", ועזבו את המקום.

4.האישום השלישי- עניינו סחיטה בכוח ואיומים כלפי מתלונן אחר שגם נטל לכאורה הלוואה מהמשיב בסך 30,000 ש"ח ובשלב מסוים התקשה לשלם את ההחזר החודשי. בתגובה, נטען, כי המשיב הכה אותו באגרוף בפניו ואיים עליו כי יבוא אל ביתו ויוציא את הכסף בדרכים שלו. בהמשך אכן, מימש את איומיו, הגיע לבית הוריו של המתלונן והאחרונים שילמו את החוב עבור בנם, למשיב. מעיון בחומר החקירה עולה, כי המשיב כלל לא נחקר אודות אירוע זה.

5.לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה שמוכר לי בעניינו של הנאשם האחר בפרשיה (ירון נגבקר), הנני קובע בנוגע לאישום הראשון, כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב בעוצמה נמוכה. אשר לאישום השני- קיימות ראיות לכאורה כנדרש. אשר לאישום השלישי- בהעדר חקירה של המשיב כנדרש לא מצאתי להתייחס לאישום זה.

6.כנגד המשיב קמה עילת מעצר בשים לב לאופי העבירות ונסיבות ביצועם לכאורה. עם זאת, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב' לחסד"פ, נותר אפוא, לבחון היתכנותה של חלופת מעצר. לשם כך, הופנה המשיב לקבלת תסקיר מעצר.

7.תסקיר כאמור התקבל, ממנו עולה, כי המשיב בן 30, נשוי ואב לשתי בנות, בוגר 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי חלקי, לאורך השנים שמר על רצף תעסוקתי, עבד כנהג מונית, עובר למעצרו ניהל עסק עצמאי בתחום הצנרת.

שירות המבחן התרשם מאדם בעל יכולת ביטוי טובה, נוהג להציג תדמית מתפקדת, נוהג במידור כלפי סביבתו הקרובה, גם לגבי קשריו החברתיים. מאפיינים אלה יש בהם להערכת שירות המבחן כדי להצביע על קיומה של רמת סיכון להתנהגות פוגענית. עם זאת, התרשם שירות המבחן כי חווית המעצר הינה קשה עבורו ומהווה גורם מרתיע.

חלופות המעצר שנבחנו- הראשונה- בדמות מעצר בית בכתובת מגוריו בפיקוח רעייתו ואמו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי אשת המשיב אינה מהווה דמות סמכותית עבור המשיב ועל כן לא באו בהמלצה לשחרורו לחלופה זו.

השנייה- בדמות מעצר בית בבית הוריו בקריית גת (להלן: "מקום החלופה"), תחת פיקוחם של הוריו, אחיו אמיר סנאקר וחמו אבנר אוסקר (להלן: "הערבים המפקחים"). שירות המבחן התרשם מערבים כאנשים נורמטיביים. כמו כן, התרשם השירות כי המשיב רואה חשיבות לצמצם פגיעה נוספת בהוריו, התייחסותו זו תסייע לו לשמור על גבולות החלופה לאורך זמן.

לסיכום, שירות המבחן המליץ להורות על שחרורו של המשיב לחלופה השנייה.

ב"כ המשיב עתר להעתיק את החלופה לכתובת מגוריו של המשיב, שכן, דירתו כוללת ארבעה חדרים בעוד הפיקוח ימשיך להיות תחת אותם ערבים. בעוד דירת הוריו קטנה מלהכיל את המשיב, רעייתו ובנותיו הקטנות, בנוסף להוריו ואחיו המתגורר עמם.

8. אין חולק שהמעשים המיוחסים למשיב הם חמורים. בית המשפט העליון עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם (ראה: בש"פ (11271/03 . כמו כן, עבירת הסחיטה באיומים, מעצם טיבה, מעלה את החשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה (ראה: בש"פ 2938/05; בש"פ 6245/10). עם זאת, כבר נפסק, כי כאשר מדובר במקרי סחיטה באיומים שאין אלימות בצידם, אין קמה חזקת המסוכנות באופן אוטומטי, והנטל להוכחתה רובץ על שכמה של המבקשת. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בבש"פ 6232/04 אברג'ל נ' מדינת ישראל: "ככלל, העבירה של סחיטה באיומים שאין אלימות לצדה, אינה מקיימת חזקת מסוכנות, והנטל להוכיח עילת מעצר רובץ על שכמה של המדינה." במקרה אחר צוין, כי "לדעתי, גלומה בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופיה מסוכנותו של הנאשם, אף על פי שהמחוקק לא מנה אותה בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן עילת מעצר." בית משפט זה התלבט במדרג המסוכנות הכרוך בעבירה זו. במקרים רבים הפתרון היה מעצר בית, ולעתים גם מעצר מלא; הדברים תלויי נסיבות".

עוד נקבע לא אחת, כי חלופת מעצר איננה נועדת אלא ליצור רמה סבירה של ביטחון, להבדיל מוודאות, להשגת מטרות המעצר בדרך אחרת (ראה: בש"פ 7206/10, בש"פ 6239/11).

9.בפניי התייצבו הערבים שנבחנו אף על ידי שירות המבחן, והתרשמותי הייתה חיובית מאוד. מדובר באנשים נורמטיביים, המבינים את משמעות אחריותם כמפקחים וכערבים עבור המשיב. עוד התרשמתי, שיש ביכולתם להציב גבולות להתנהגותו של המשיב, וכי המשפחה נרתמה ועושה מאמצים לסייע למשיב ככל שיידרש. אחיו של המשיב- שוטר לשעבר במשטרת ישראל, כיום עובד בחברת "אינטל". חמו- עובד באגודה למען החייל. אמו- של המשיב עקרת בית.

10.המשיב יליד 1984, נשוי ואב לשתי ילדות קטינות, ללא רבב בעברו, עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי ללא הסתבכויות קודמות עם רשויות החוק. שירות המבחן התרשם כי תקופת המעצר מהווה גורם מרתיע עבור המשיב. עוד התרשם השירות, כי המשיב יעמוד בגבולות פנימיים וחיצוניים שיוצבו לו, שכן ניכר לצמצם את הפגיעה בהוריו, על רקע מעצרו.

11.חרף חומרתם של המעשים נשוא כתב האישום, עולה כי לא נלוותה אלימות פיזית בצדם.

12.להשלמת התמונה- בעניינו של האחר, ירון- שהוגש כנגדו כתב אישום נפרד (מ"ת 14992-03-14) ואשר יוחסו לו האישום הראשון והשני שמיוחסים למשיב, הורתי על שחרורו לחלופת מעצר מבלי להיזקק לתסקיר שירות מבחן, על רקע עוצמת הראיות הנמוכה באישום הראשון וכן העדר ראיות לכאורה באישום השני לחובתו.