מדינת ישראל נ' סנדוקה(עציר) ואח'

גזר דין

רקע עובדתי

1.הנאשם הורשע כהודייתו, בעבירה של סיוע לקבלת רכב גנוב, לפי סעיפים 413 י' ו-31 לחוק העונשין התשל"ז- (להלן "החוק") 1977.

2.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 31.1.12 סייע הנאשם לנאשם 1 לקבל רכב גנוב השייך לגב' אהובה נגר (להלן: "המתלוננת"). בהמשך, נהג הנאשם 1 ברכב הגנוב, כשהנאשם נהג ברכב "מוביל", במטרה להתריע אודות ניידות משטרה והכול, לשם העברת הרכב הגנוב למקום אחר.

הנאשמים נעצרו ביום 31.1.12 על ידי כוחות המשטרה בדרכם לכיוון העיר ירושלים.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

בתימוכין באסמכתאות, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה במצטבר, מאסר מותנה וקנס.

הודגשו חומרת מעשי הנאשם, עברו הפלילי, התייחסותם העונשית המכבידה של בתי המשפט לעבירות דומות, החשיבות בהפעלת המאסר המותנה והקושי העולה מתסקיר שירות המבחן בבחינת צפי שיקומו של הנאשם.

בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם להפנות הנאשם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות ולאמץ את המלצת שירות המבחן כדי הסתפקות בהשתת סוג עונש שכזה.

נטען כי חלקו של הנאשם בביצוע עבירת קבלת הרכב הנו מזערי, כדי איון החומרה העולה ממנו והיות עבירת הסיוע ברף התחתון של מתחם העונש ההולם. הודגשו תקופת שהיית הנאשם במעצר ובמעצר בית, הודייתו שניתנה בהזדמנות הראשונה, צפי פני שיקומו והעדר הסתבכותו על פני חלוף הזמן.

בנוסף, טען ב"כ הנאשם כי לא ניתן להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם כנטען, משום שזה חל על עבירות רכוש באופן כללי מבלי שנקבע כי עבירת סיוע מצויה בגדר. עוד נטען כי יסודות העבירה המפעילה את המאסר המותנה שונים מיסודות העבירה בה הורשע הנאשם בתיק זה.

לחילופין, עתר הסנגור להשמת הנאשם במאסר לריצוי על דרך עבודות שירות תוך חפיפת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו לעונש זה.

מתחם העונש ההולם

כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

מעשיו של הנאשם פגעו בזכותה היסודית של המתלוננת בקניינה. מידת הפגיעה בזכות זו גבוהה, בהתחשב בהשפעתם הרעה של מעשי הנאשם, הן בהיבט הפרטני – לאחר שסייע בגרימת מפח נפש, טרחה ואבדן זמן ומשאבים למתלוננת והן בהיבט הציבורי - בהינתן הפגיעה הכלכלית הנגזרת מהעלאת תעריפי ביטוח שהינה תוצאה ישירה של גניבות רכבים וקבלתם.

באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הנאשם תכנן את מעשיו, בגדר תאוות בצע וחלקו בגניבת הרכב אינו מבוטל. הנאשם יכל להבין את שעשה ובכל עת עמדה בפניו האפשרות להימנע מהלך מעשיו, עליו שלט באופן מוחלט. הנאשם אף אינו קרוב לסייג אחריות פלילית.

דחיתי את מבוקשו של הסנגור לאיין מחומרתה של עבירת הסיוע. בלעדי הנאשם ועבריינים שכמותו לא היו מתאפשרות עבירות גניבת הרכב וקבלתו.

בת"פ 2-94, מ"י נ' גסאן, (4.1.96) נקבע אשר לעבירות הקשורות בגניבת רכבים, כך:

" כדי לשוות חומרה למעשים אין צורך שהנאשמים ייקחו בהכרח חלק פעיל בכל אחת מחוליות שרשרת העבירות הקשורות לרכב".

וכן נקבע כי את המאבק בנגע עבירות כנגד רכבים: