מדינת ישראל נ' סנבטו(עציר)

החלטה

אפתח את החלטתי בהערה כי לכשניכנס המשיב לאולם, ישב ככל העצורים שאינם סובלים מבעיית ראיית העין הבלתי מקצועית ונראה אף שמתעניין בדיון.

לקראת סוף טיעוני ב"כ ותוך טיעוני ב"כ המבקשת לאחר כ-5 דקות אם לא יותר שהוא יושב באולם, החל המשיב להרעיד את ידיו ולעשות תנועות שונות ומדי פעם קרא קריאות שלא הצלחתי להבין לקראת ב"כ.

ראיתי לציין דברים אלה מבלי שיהא בכך שום התיימרות לקבוע מסמרות, אלה נוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית ביחס להתנהגותו של המשיב במהלך אשפוזו לצורך אבחון בין היתר בעמ' 2 סיפא, 3 רישא, וכן בפתח לפרק הסיכום ומסקנות.

לגופו של עניין:

המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה.

אשר לעילת המעצר: מתוך קריאת פרטי כתב האישום, בקשת המעצר עד תום ההליכים, וחוות הדעת הפסיכיאטרית , אני דעה כי נשקפת מסוכנות מצד המשיב לשלום הציבור וביטחונו.

אומנם כפי שמציינת ב"כ המשיב, האיומים שהשמיע המשיב לא היו כי יפגע בגופו של הרופא אשר במשרדו השתולל ואולם, התנהגותו הפרועה של המשיב, ההשתוללות, הקללות, הטחת האגרוף על שולחנו, הריצה בבי"ח שהוא צועק ומקלל ילדים מטופלים, כל אלה מעידים לכאורה על התנהגות משולחת רסן אשר סכנה רבה תמונה בחובה.

אדם המשתולל כך ומאיים לשבור את משקפיו של רופא, או של כל אדם אחר, יכול ברגע, תוך כדי שבירת המשקפיים או במקומם, גם לשבור את אפו של האחר, או חמור מכך.

אם לא די בכך, המעשים לכאורה נעשו כאשר המשיב אוחז בבקבוק של וודקה ומתוך התיק, כמו גם מתוך חוות הדעת, הפסיכיאטרית,המשיב מעיד על עצמו כמי שנוהג לשתות וליטול סמים.

אכן- אי ודאות כי הוא עושה כך ונשאלה השאלה האם התנהגותו של המשיב, המוזרות לכאורה שהוא מציג, פניותיו השונות לגורמים רפואיים ובכלל לביח לחולי נפש בפרט כמו סיפורו כי הוא נוטל תרופות ולא סמים באים מתוך רצון להפיק רווח משני.

יחד עם זאת- אני סבורה שאדם שמרצונו, יהיו המניעים אשר יהיו, "מתנדב" להיכנס ולצאת ואף להתאשפז בבי"ח לחולי נפש, סובל מבעיה כלשהי גם אם לדעת המערכת הפסיכיאטרית אין מדובר במחלה מוכרת ההופכת אותו לחולה נפש או מי שאינו כשיר לעמוד לדין.

אף בבית המשפט ולכאורה, כפי שתיארתי דלעיל, מדי פעם הפגין המשיב התנהגות מוזרה, אך לא כל העת ונדמה כי היה תשומת הלב אינה מפונית אליו הוא רגוע יותר.

במכלול הנסיבות המסקנה הבלתי נמנעת הינה כי קיימת וגם קיימת עילה של מסוכנות.

השלב הבא הוא האם ניתן לשחרר לחלופת מעצר ואם כן, האם יש כזו ההולמת את מסוכנותו של המשיב.

אין בידי וזאת בלשון המעטה, לקבל את הצעת הסנגורית כי המשיב ישוחרר לחלופה הכוללת התחייבות כספית בלבד.

ככל שיש מקום לחלופה הרי שזו צריכה לכלול מסגרת , מפקחת, כזו שתדע ותוכל להתמודד עם התנהגותו החריגה של המשיב, יהיו מניעו אשר יהיו.

זאת- בפרט על רקע של סימני שאלה כבדים, באשר לשימוש(אם בכלל) בסמים ואלכוהול.

שאלתי שוב את הסנגורית האם יש בידי המשיב חלופה מסוימת אשר אותה יבקש לבחון, התשובה היתה כי לצערה אין כזו.

מתוך שבחנתי את תולדות עברו של המשיב, אני מבינה כי מקרה בעייתי בהקשר זה.