מדינת ישראל נ' סמרי ואח'

גזר דין

הנאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעבירה של נסיון גניבה והנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירה של נסיון גניבת נכס מופקד.

כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 18.11.08 בשעת ערב מאוחרת, ניסו הנאשמים לגנוב כ- 120 ארגזים שהכילו שום בשווי המוערך בסך של כ- 13,200 ₪, רכוש שהופקד אצל נאשם מס' 2 אשר עבד כנהג משאית והיה אמור להוביל הרכוש האמור לדרום הארץ.

הנאשמים הוציאו הרכוש מתוך המשאית שהוחזקה ברשות הנאשם 2 לצרכי עבודתו והעמיסו אותו לרכב מסחרי שהוחזק ברשות הנאשם 1.

הנאשמים לא הצליחו להשלים הגניבה, שכן הם נתפסו בכף על ידי שוטרים.

הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה, אולם ביקשו שלא להרשיעם ולקבל תסקיר בעניינם טרם הרשעה.

מהתסקיר שהתקבל בעניינו של נאשם 1 עולה כי הנאשם מנהל אורח חיים יציב ועקבי, אין לחובתו הרשעות קודמות או תיקים פתוחים או סגורים אחרים וכי הארוע מושא תיק זה עומד בפער להתנהלותו הנורמטיבית.

עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם 1 מודה בבצוע העבירה, נוטל אחריות על מעשיו, מבטא חרטה ומתייחס באופן חיובי לתפיסתו בידי המשטרה.

הנאשם 1 מכיר בהתנהלותו הפגומה בארוע ושירות המבחן מעריך כי הסכון לחזרתיות מצידו, נמוך.

יחד עם זאת, מציין שירות המבחן כי הוא אינו מתרשם כי להרשעתו של הנאשם 1 בדין עלולה להיות השלכה של ממש על המשך העסקתו או תפקודו במישור התעסוקתי ולכן לא בא בהמלצה חד משמעית לעניין הרשעתו בדין.

מהתסקיר בעניינו של הנאשם 2 עולה כי לנאשם אין הרשעות קודמות או תיקים פתוחים או סגורים אחרים, גם הוא ניהל אורח חיים תקין עד קרות הארוע דנן, הוא הודה בעובדות כתב האישום והביע חרטה כנה על מעשיו.

שירות המבחן לא זיהה דפוסי חשיבה או התנהגות עבריינים או אימפולסיביים אצל הנאשם 2, הביע דעתו כי הרשעה בדין עלולה להוות מכשול ממשי בהמשך התפתחותו בהיבט התעסוקתי כנהג משא כבד ולכן המליץ להמנע מהרשעתו בדין ולהטיל עליו עונשים שאינם מחייבים הרשעתו.

ב"כ המאשימה ביקש במסגרת טעוניו לעונש להרשיע את הנאשמים, שכן הרשעה היא הכלל ובמקרה דנן לא מתקיימים הקריטריונים שיש בהם כדי להמנע מהרשעת הנאשמים.

ב"כ המאשימה עתר להטלת מאסר מותנה לאור העדר עבר פלילי.

ב"כ הנאשם 1 הדגיש העדר עבר פלילי לנאשם, טען כי מדובר במעשה חריג, הפנה לנטילת האחריות, לתסקיר, טען שהוא חיובי וביקש להטיל על הנאשם של"צ ללא הרשעה.

הנאשם 1 ביקש סליחה, הביע צער ואמר שמדובר בפעם ראשונה ואחרונה.

ב"כ הנאשם 2 הפנה לחרטה שהביע הנאשם, לעובדה כי הסחורה הגנובה הוחזרה למעביד ולכן לא נגרם לו נזק וציין כי גם כיום נמצא הנאשם 2 בקשר טוב עם מעבידו, לכן ביקש לאמץ המלצות התסקיר ולהטיל על הנאשם של"צ וצו מבחן ללא הרשעה.

הנאשם 2 הביע צער ותקווה שמעשיו לא ישנו.

ההלכה הפסוקה הנוגעת לאי הרשעה היא הלכת כתב (ע.פ. 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ב (3) 337), הלכת כתב הקובעת כי אי הרשעה הינו חריג לכלל שכן משהוכח בצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם והאמצעי של אי הרשעה יוטל רק במקרים יוצאי דופן בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה.

עוד נקבע בהלכת כתב כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים – ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.