מדינת ישראל נ' סמילה

הכרעת דין

הנאשם הואשם בעבירה של נהיגה תוך סטייה מנתיב באופן הגורם סיכון לתנועה (תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה). ע"פ נסיבות הדוח (ת/1) שנמסר לנאשם, אותר הנאשם על ידי עורכת ת/1, השוטרת גב' סניור ("להלן:"השוטרת"), בעת נסיעה מהירה באוטובוס ציבורי זעיר בכביש 20 מדרום לצפון תוך שהוא עובר מנתיב לנתיב מספר פעמים וגורם לרכבים אחרים להאט, לבלום או אף לסטות מנתיב נסיעתם. לאחר שרכבו של הנאשם נעצר נערכה לנאשם, בנסיבות האמורות, בדיקת "נשיפון" לצורך גילוי רמת האלכוהול בגופו. הבדיקה נמצאה תקינה. לאחר שלנאשם הוסברה מהות העבירה שיוחסה לו טען הנאשם בתשובה "אני לא סטיתי". הא ותו לא.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו ראיות. מטעם המאשימה העידה השוטרת ובאמצעותה הוגש הדוח אותו ערכה [ת/1] וכן מזכר [ת/2]. בדוח ובמזכר ציינה השוטרת כי ברכב [ אוטובוס זעיר] ישבו נערים ונערות שלא היו חגורים חגורות בטיחות ושתו אלכוהול.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם לעצמו. הוא ציין כי הגיע ל"נתיבי איילון" לאחר שעלה באזור נתב"ג על "הנתיב המהיר" המסתיים סמוך לרחוב לה – גארדיה בת"א. הנאשם אישר וציין כי בעת שיצא מן ה"נתיב המהיר" על מנת להשתלב בנתיבי איילון היה עליו לחצות מן הנתיב השמאלי ביותר ("הנתיב המהיר") אל הנתיב הימני ביותר. יחד עם זאת, ציין הנאשם "הסתכלתי שאין רכבים ועברתי. ככה עברתי 3 נתיבים" [עמ' 3 ש' 17-18]. בהמשך אישר הנאשם כי סטה מן הנתיב השמאלי ביותר לימני ביותר " . . אך עם כל אמצעי הזהירות" (עמ' 4 שו' 4).

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו והתרשמתי מן העדויות שנשמעו, נחה דעתי כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, לאחר שהובהרה לנאשם מהות העבירה שיוחסה לו שעניינה סטייה מנתיב באופן הגורם סיכון לתנועה, השיב הנאשם "לא סטיתי". הנאשם לא התייחס בתשובתו לעניין הסיכון בנהיגתו אלא חלק רק על עצם ביצוע הסטייה. בעדותו שכלל הנאשם את גרסתו ופיתח אותה. הוא ציין כי אכן סטה ממסלולו מספר פעמים אולם הדבר נעשה בזהירות ולא נגרם כל סיכון מנהיגתו לתנועה. לטעמי, יש לתת רב הרבה יותר לדברי הנאשם שנאמרו סמוך להטחת מהות העבירה בפניו שנעשתה זמן קצר ביותר לאחר ביצועה לכאורה של העבירה. במצב דברים זה זכרונו של הנאשם מן האירוע רענן, תשובתו לנטען נגדו היא ספונטאנית ובדרך כלל אין לו די זמן על מנת להגות גרסה אחרת לאירוע. מטעמים אלה יש לטעמי ליתן משקל מועט אם בכלל לגרסת הנאשם בנוגע לזהירות בנהיגתו. לגרסה זו כאמור אין זכר בתשובתו לדבר ביצוע העבירה שהוטח בו, הדבר נעשה לאחר זמן רב ומטבע הדברים זכרונו של הנאשם אינו כפי שהיה סמוך לביצוע העבירה ובנוסף, לנאשם במקרה כזה יש די והותר זמן להגות ולשקול גרסה עובדתית להגנתו. מטעמים אלה מוצא אני להעדיף את תשובתו הספונטאנית של הנאשם על פני גרסתו הכבושה כפי שהוצגה בעניין הדיון בעניין זהירות נהיגתו.

כאמור, הנאשם הודה בפה מלא בסטייה מנתיב לנתיב ועל כן טענתו "לא סטיתי" אינה יכולה לעמוד. בנפול טענה זו ומשהנאשם לא סיפק בזמן אמת גרסה בעניין נהיגתו הזהירה, אני סבור כי יש להעדיף את גרסת המאשימה על פני גרסת הנאשם.

בנוסף, הנאשם הכחיש כי השוטרת עלתה לרכב. השוטרת לעומת זאת מסרה כי עלתה לרכב וראתה מספר נערים ונערות לא חגורים השותים אלכוהול. מיותר לציין כי השוטרת לא הייתה יכולה לראות את אשר דיווחה בת/1 ובת/2 אילו לא הייתה עולה לאוטובוס. הנאשם לא הביא כל הסבר חלופי המסביר כיצד יכולה הייתה השוטרת לדעת את אשר דווח בת/1 ות/2 מבלי לעלות לאוטובוס. בנסיבות אלה, הכחשתו של הנאשם את עובדת עלייתה של השוטרת לאוטובוס על ידי הנאשם מוסיפה נדבך נוסף ולא מחמיא למהימנות גרסת הנאשם בהליך זה.

שנית, הנאשם טען כי שניים מנוסעי הרכב ביקשו להעיד לטובתו אך בשל שירות צבאי הם לא יכלו להתייצב לדיון. נזכיר כי הנאשם ידע על מועד ההוכחות ועל הצורך להוכיח טענותיו. הוא לא ביקש לדחות את מועד ההוכחות בשל אי יכולת עדיו להעיד במועד והוא גם לא ביקש לזמן את עדיו באמצעות ביהמ"ש. כבר בע"פ 437/82 סלומון אבו נ' מ"י, פ"ד לז (2) 85 נאמר כי הימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה אשר לפי תכתיב השכל הישר היה עשוי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה בה דוגלת התביעה. יישום ההלכה לענייננו מביאה למסקנה כי אילו היו עדי הנאשם מובאים לעדות היה בעדותם כדי לפעול לחיזוק גרסת המאשימה.

די באמור לעיל כדי לדחות כבלתי מהימנה את גרסת הנאשם בנוגע למידת הזהירות בנהיגתו. משכך, ומשהוכח דבר הסטייה מנתיב לנתיב בהתאם לגרסת הנאשם, אני מוצא להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג , 17 פברואר 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: