מדינת ישראל נ' סמואל(עציר) ואח'

החלטה למשיב 1

בקשה לעיון חוזר מטעם המדינה שעניינה מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

רקע:

בראשית, הוגשו נגד המשיב כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

תוכנו של כתב האישום אינו צריך להחלטה זו ועל כן לא אדרש אליו.

בית משפט זה, מפי כב' השופטת כוחן הורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, ביום 16.09.10.

על החלטה זו הוגש ערר לבימ"ש העליון, אשר החזיר את הדיון לבימ"ש זה, לחתום מטה, אשר החליף בינתיים את כב' השופטת כוחן, לצורך קביעת תנאי שחרור.

ביום 04.10.10, הוריתי על שחרור המשיב בתנאים, ומעת לעת הוקלו התנאים.

ביום 19.06.11 התקיים דיון בעניינו של המשיב, אשר ביקש הקלה נוספת. דחיתי הבקשה, ואני זוכר היטב כיצד יצאו המשיב ואביו נסערים מאולם זה.

הוברר, כי לאחר מכן ובמסגרת התיק העיקרי התרחשו דברים מסוימים בין המשיב לבין שותפו לכתב האישום, חקירה משטרתית שנפתחה העלתה מהאוב אירועים נוספים אשר התרחשו בעת היות השניים עצורים ואשר לא היו ידועים לאיש עד כה.

מכאן, הבקשה לעיון חוזר.

בראש הדברים יש לציין כי לו האירועים אשר התרחשו בעת מעצר השניים , היו ידועים לבית המשפט העליון, ספק גדול בעיני אם המשיב היה משוחרר.

לאירועים אלה, יש עדויות מעטפת למכביר. בא כח המשיב ממקד עיקר טיעוניו באשר לאירועים מיום 19.06.11, אולם אני מעדיף לפתוח באירועים אשר התרחשו כאמור בעת מעצר השניים, בתקופה שבין מחצית יולי 2010 לתחילת ספטמבר 2010.

על פי כתב האישום אשר הוגש לבימ"ש השלום, נטען כי המשיב איים על שותפו לעבירות כי "אתה בן אדם מת, כבר עשיתי טלפונים, זה לא משנה אם תצא מפה או לא תצא מפה אתה מת". כן אמר לעצורים אחרים, "זה הבחור שאמרתי לכם שפתח על ההוא... צריך לקבל דקירה, צריך לחורר אותו". המתלונן, פנה בזמן אמת לבא כוחו אשר התריע בפני רשויות שב"ס על היות מרשו נתון לאיומים. ראה לעניין זה מכתב עו"ד גרוס מיום 14.07.10. גם עו"ד עמית בר מספר כי המשיב איים על המתלונן לכל אורך התקופה בה שהו השניים במעצר.

הנה כי כן, קיימת תשתית ראייתית לכאורית המחזקת את הנטען לגבי האירועים אשר התרחשו בעת מעצר השניים. על כן ולא בכדי ציינתי כי לו העובדות הללו היו ידועות בזמן אמת, אין ספק ספיקא שהמשיב היה נותר במעצר עד תום ההליכים.

הגענו עד הלום ליום 19.06.11. אני ער לכך שאיש לא שמע את המשיב אומר למתלונן כי יש לו בדיוק יומיים לקחת את התיק עליו שאם לא כן הוא ייפגע קשות. אני מעדיף לנסח את הדברים בלשוני שלי, משום שהמשיב נקט לכאורה בלשון ביבים.

מכל מקום, איש לא שמע את הדברים הללו משום שהמתלונן אומר בהודעתו מיום 19.06.11 שעה 14:52 כי המשיב לחש לו את הדברים הללו. (ראה שורות 3-4).

אין מחלוקת כי באותו מעמד גידף המשיב את המתלונן ואף ניסה לפגוע בו, אולם, אביו של המשיב חצץ בין השניים ומנע את הפגיעה. לכך יש תימוכין במזכרים שנרשמו מפי עורכי הדין.

אודה, כי התנהגות המשיב טורדת את מנוחתי. על לא כלום הוא יצא מאולמי נסער, בשעה שתנאי שחרורו הוקלו באופן משמעותי ביותר והוא רשאי היה לצאת לעבודה מבוקר עד ערב. אף על פי כן, לא ידע המשיב להעריך את היד המושטת לקראתו.

התנהגותו, כפי שהיא מצטיירת אף היא יש בה תמיכה בגרסת המתלונן.