מדינת ישראל נ' סמואל יצחק

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות הנאשם שניתן בתאריך ה 21/11/11.

הנאשם הורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות .

על הנאשם הוטלו העונשים הבאים: קנס בסך 2000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 30 חודשים בניכוי פסלה מנהלית ופסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

בקשת הנאשם אינה נתמכת בתצהיר.

אי התייצבות לדיון

הסיבה לאי התייצבותו של הנאשם לדיון עפ"י בקשתו הינה כי מדובר בטעות ב"כ ברישום מועד הדיון כך שסבר שהדיון נקבע לתאריך 27/11/11.

כמו כן טוען ב"כ הנאשם כי ביום הדיון הגיע לבית משפט זה לדיונים אחרים.

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) קבע כב' המשנה לנשיא השופט ת' אור :

"על מנת לשכנע את בית המשפט, כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו" (הדגשה שלי מ.כ.)

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון.

עיוות דין

בע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל בנוגע לעיוות דין קבעה כב' השופטת ארבל:

"המונח עיוות דין פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט הייתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין...."

הן בבקשה והן בדיון בבקשה לא העלו הנאשם או ב"כ כל טענה הנכללת בהגדרת עיוות דין.

טענתו היחידה של ב"כ הנאשם כי הנאשם כופר בביצוע העבירה.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט שיף בע"פ 2119/02 עופר כהן נ' מדינת ישראל:

"ברור כי הגדרת "עיוות דין" בסעיף 130(ח) אינה כוללת בחובה מקרים בהם ניהול משפט הוכחות לכשלעצמו עשוי להביא לזיכויו של המערער...אין זה סביר להניח, כי בכל מקרה שבו תיטען טענה, כי למערער הגנה טובה לגופו של עניין, תינתן לו תוך שימוש בטענה של "עיוות דין", הזכות לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע. פרשנות  כזו משמעותה, כי אף שהמחוקק ראה נאשם כזה, כמודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, מאפשר לו בית המשפט באמצעות דיון מקיף בראיות, לחזור בו למעשה מהודאתו. פרשנות כזו היתה מסכלת את מטרת המחוקק, שכן משמעותה היא, כי כל מי שאפשר שיש לו הגנה טובה, יכול שלא להופיע לישיבות בית המשפט, ומאוחר יותר לאחר הרשעתו, יוכל לגרום לביטולו של פסק הדין המרשיע".

שונה המצב, במקרים בהם על פניו נראה כי לנאשם הגנה טובה. למשל כשכתב האישום אינו מגלה עבירה או כשמדו"ח השוטר עולה כי הנאשם לא עבר כל עבירה. במקרים כאלו, אפשר שתתקבל טענת "עיוות הדין" שתביא לביטול ההרשעה ולקיומו של הדיון מחדש."

לעניין העונש שהוטל על הנאשם הנני סבורה כי הוא סביר לאור מהות וחומרת העבירות.