מדינת ישראל נ' סמברובסקי

החלטה

1.בפני בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982.

2.כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לתמרור עצור ונהיגה בקלות ראש תוך גרימת חבלה לאדם.

כמתואר עלי כתב האישום, נהג המבקש ברכב ברחוב בר אילן בבת ים והתקרב לצומת עם רחוב השקמה. בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור עצור, משני צדי הרחוב. אותה שעה נהגה המעורבת ברחוב השקמה משמאל לימין ביחס לנאשם. הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין במועד ברכב המעורבת ונכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה. כתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלה המעורבת וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

3.המבקש עתר במסגרת בקשתו לקבלת גיליון הרשעות התעבורה של המעורבת וכן כל החומר הרפואי בעניינה מתיק קופת חולים.

4.המשיבה, הגיבה בכתב לבקשה, וטענה, בין היתר, כי אומנם המונח "חומר חקירה" זכה בפסיקה להגדרה רחבה, יחד עם זאת גם למבחן הרלוונטיות הרחב והגמיש שאומץ נקבעו גבולות וסייגים, ואין הדבר יכול להוות מכשיר להשגת מידע "שהרלוונטיות שלו להגנת הנאשם היא ערטילאית ועמומה, תוך הפלגה למחוזות רחוקים, שהקשר בינם לבין הגנת הנאשם הינו שולי" – לשון התגובה. המשיבה התנגדה להעברת הרישום האמור, שכן אינו רלוונטי באשר לאחריות לגרימת התאונה ואין בדבר כדי לסייע להגנת הנאשם. המשיבה התנגדה להעברת החומר הרפואי בעניינה של המעורבת, מעבר לחומר הרפואי שכבר נמסר במסגרת תיק החקירה, שכן המדובר בפגיעה ממשית בזכות לפרטיות ואין בדבר כדי לסייע להגנת הנאשם.

5.בדיון שנערך, במעמד הצדדים, ביום 8.9.13, וכהמשך לתגובת המבקש על תגובת המשיבה, ויתר הסנגור על בקשתו לקבלת חומר רפואי נוסף, מעבר לחומר הקיים בתיק החקירה ומיקד בקשתו ברישום התעבורתי של המעורבת. הסנגור נימק כי רישום שכזה דרוש להגנה "כדי לראות האם מדובר בדפוס חוזר של נהיגה מצד המעורבת, וזה אחד הכלים שבידיי כדי להוכיח דרך נהיגתה גם באירוע הזה, כמו בעבר". הסנגור טען כי המעורבת היא אשר אשמה בתאונה האמורה.

6.קיבלתי לידי הרישום התעבורתי של המעורבת, ובחנתי אותו, כמצוות החוק.

7.לאור חזרת ההגנה מבקשתה לעניין החומר הרפואי, כל שנותר הוא להכריע בשאלת רלוונטיות הרישום התעבורתי של המעורבת בתיק שבפני, ובתוך כך האם הדברים יכולים לסייע להגנת הנאשם, בשים לב להלכות הידועות בעניין, ובין היתר: בש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 245, בש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3) 1790.

8.אכן, שנינו ולמדנו כי "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר אשר יעשה בחומר החקירה כחוכמתו". לנאשם עומדת זכות היסוד להליך הוגן וחובת התביעה לאפשר לנאשם לעיין ולהעתיק כל חומר שנכנס לגדרי "חומר חקירה", ואשר פורש כאמור בהרחבה, ככזה שיש לו "נגיעה לאישום".

9.הסנגור מבקש ללמוד מהרישום התעבורתי של המעורבת על דרך נהיגתה ובתוך כך להסיק אודות אחריותה לקרות התאונה.

עיינתי ברישום שהוצג לעיוני, ולא מצאתי כי מדובר בחומר חקירה רלוונטי לתיקנו. הדבר מצטייר בעיני כשיטוט באפלה. אכן קיימים מצבים בהם הזכות לפרטיות של עד/מעורב יסוגו מפני זכותו של הנאשם להתגונן ובית המשפט יתיר חשיפת חומר זה, אולם אין זה המקרה שבפני.

10.אעיר לסיום, כי מקובלת עלי האבחנה שנערכה במסגרת ת"ד( פ"ת) 1800/01 מדינת ישראל נ' רם נועה (פורסם בנבו, מיום 7.2.2002), בין עבירות פליליות לבין עבירות תעבורה.

אלה הראשונות יכולות להשיק לשאלת מהיימנותם של עדים, במיוחד בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, עדות שקר וכדומה לבין עבירות תעבורה, שלרוב עסקינן בעבירות מסוג אחריות קפידה או למצער רשלנות, ואין בינן לבין שאלת מהיימנותו של עד דבר.

ובעניין זה, יפים הדברים שנקבעו ע"י סג"נ מחוז המרכז, כב' השופטת וישקין, בפרשה זו:

"קודם לקביעת האחריות, אין בעברו של מי מהמעורבים כל רלוונטיות לבירור האישום. הדברים יפים לגבי כל אחד המעיד בפני, בין המדובר בעד נייטרלי, בנהג מעורב או בנאשם עצמו. כאמור, המדובר בעמדה עקרונית אשר נימוקים של מניעת פרסום עברו של עד מטעמי צנעת הפרט, הינם רק נימוקים עודפים ונלווים לעמדה זו".

אשר על כן, מאחר ולא מצאתי כל רלוונטיות בין הרישום התעבורתי של המעורבת לאחריות לקרות התאונה, כפי שטען ב"כ המבקש – הבקשה נדחית.

זכות ערר כדין.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: