מדינת ישראל נ' סמאנה

הכרעת דין

אני מורה על זיכוי הנאשם מחמת הספק מעבירת האיומים המיוחסת לו באישום הראשון.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של היזק בזדון על פי עובדות האישום הראשון.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירת איומים על פי עובדות האישום השני למעט באופן שהנאשם איים על המתלוננת שיתנקם בבנה הקטן, ואנמק:

כתב האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של היזק בזדון ואיומים, עבירות לפי סעיפים 452 ו- 192 לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "החוק") על פי עובדות האישום הראשון, ועבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק על פי עובדות האישום השני.

בעובדות האישום הראשון נטען כי ביום 22.6.09 בשעה 07:30 או בסמוך לכך, התדפק הנאשם על דלת ביתה של משפחת אלפסי (להלן: "אלפסי") השוכן ברחוב יונתן הגדי 31 בישוב בית חשמונאי (להלן: " הבית").

נטען כי בעקבות דין ודברים שהתנהל בין הנאשם לבין אבי המשפחה, יוסי אלפסי, פנה הנאשם וסינן אל עבר בני משפחת אלפסי: "אתם התחלתם איתי ביחסי שכנות מאוד גרועים, אני אראה לכם מה זה, אתם רק בשכירות ואני אדאג שלא תשארו פה".

נטען כי בהמשך למתואר לעיל, שם הנאשם פעמיו אל עבר החומה אשר ממוקמת בסמוך לבית (להלן: "החומה"), אחז באדניות אשר היו מונחות אותה העת על החומה והשייכות למשפחת אלפסי (להלן: "האדניות"), והחל זורק אותן (להלן: "הזריקה").

נטען כי בעקבות הזריקה, נגרם נזק לאדניות וחלקן נשבר. נטען כי במעשים המתוארים לעיל הרס הנאשם ופגע במזיד בנכס ואיים על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו ובנכסיו.

בחלק הכללי לעובדות האישום השני נטען כי הגב' אהובה טייר (להלן: "אהובה") מתגוררת בישוב בית חשמונאי בדירה השוכרת מהנאשם, נטען כי בין הגב' אהובה לבין הנאשם קיים סכסוך בנושא כספי.

בעובדות האישום השני, נטען כי ביום 22.6.09 עובר למועד הנקוב באישום הראשון שלעיל, בישוב בית חשמונאי, פנה הנאשם לאהובה טייר ואמר לה כי הלילה הוא ישרוף את רכבה וכן כי יתנקם בבנה הקטן.

נטען כי במעשיו המתוארים לעיל, איים הנאשם על אדם בפגיעה שלא כדין, בגופו של האדם ובנכסיו בכוונה להפחידו.

מענה הנאשם:

במענה לכתב האישום הודה הנאשם בכך שבמועד 22.6.09 בשעה 07:30 הוא נקש על דלת ביתה של משפחת אלפסי, בקש מבת משפחה שפתחה הדלת סכין, וקיבלו.

הנאשם כפר בחילופי הדברים כפי שנטענו בעובדות האישום הראשון וטען כי לא השמיע האמירה "אני אראה לכם מה זה ואני אדאג שלא תשארו פה".

לחלופין הנאשם טען כי גם אם היה אומר הדברים אין בכך כדי להוות עבירה.

באשר לעבירה של היזק בזדון, הנאשם כפר בכך שזרק האדניות וטען כי הסיר האדניות אשר היו מונחות על החומה השייכת כולה לו.

הנאשם טען כי שבוע עובר למועד הארוע ישב עם בני משפחת אלפסי בביתם לשיחה שלוותה בשתיית קפה תוך שבאותו מועד לא היו מונחות אדניות כלשהן על החומה שבבעלות הנאשם.

עוד טען כי עובר להסרת האדניות על ידו ביקש מאבי משפחת אלפסי להסירן וזה סרב.