מדינת ישראל נ' סמאמרה(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, ובעבירה של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בכתב האישום המתוקן נטען כי ביום 22.05.10 שהה הנאשם בסמוך לישוב מיתר, כשהינו תושב הרשות הפלשתינית כשאין בידו אישור כניסה כחוק לתחומי מדינת ישראל.

עוד נטען, כי במועד ובמעמד האמור לעיל, רדף הנאשם אחרי המתלוננת וצעק לה "בואי בואי". המתלוננת ניסתה להרחיק את הנאשם, ובסמוך לכך – עשה הנאשם מעשה מגונה בפני המתלוננת בכך שאגרף את ידו ועשה תנועות כלפי מעלה ומטה כשהוא מצמיד את ידו לאיבר מינו [על גבי המכנסיים, אשר לא היו מופשלים כלפי מטה – ע.ר.], זאת עשה לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים.

כאמור, ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון חלקי, לפיו תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, והצדדים הסכימו שהטיעון לעונש ייעשה באופן חופשי.

ב"כ הצדדים טענו כל אחד לשיטתו הוא באשר לעונש הראוי שיוטל על הנאשם.

אין מחלוקת שלנאשם אין כל עבר פלילי קודם.

ב"כ המאשימה טען כי לאור הלכת פרג'ין, יש להחמיר בעניינו של הנאשם, שהינו שוהה בלתי חוקי שמבצע עבירות נלוות, וכי העבירה הנלוית היא מהרף הגבוה, שכן מדובר בעבירת מין.

העונש הראוי לשיטת המאשימה הוא מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר מותנה והתחייבות להימנע מעבירה, וכן פיצוי למתלוננת.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם צעיר, בן 24 שנים, ללא עבר פלילי, אשר עומד לראשונה במבחן פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט. עוד ציין ב"כ הנאשם, כי הנאשם נכנס למדינה אך ורק לצורך פרנסתו. עוד ציין כי אין להקל ראש במעשה המגונה שבוצע, ואולם לשיטתו מדובר בעבירה מהרף הנמוך של עבירות המין "סוג של שטות רגעית", ולדעתו בבואו של ביהמ"ש לגזור את עונשו של הנאשם בגין המעשה המגונה, עליו להתעלם מעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, שכן המדיניות הנוהגת בכניסה ראשונה לישראל, היא בשחרור – ללא הגשת כתב אישום.

לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם נטען בפני, כי הנאשם עבד ברעיית כבשים, השתכר סך של 1,500 ₪ לחודש, ולו 10 אחים, שאף אחד מהם לא מסייע בפרנסת המשפחה, ולכן ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם.

ב"כ הצדדים הפנו לפסק הדין שניתן בהלכת פרג'ין, בה צויין, בין היתר, כי לצד החומרה, יש לקחת בחשבון, שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר, האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות וכיו"ב. כב' השופט דנציגר מציין בהלכת פרג'ין, כי "השתת עונשים מרתיעים צריכה להיעשות רק במקרים המתאימים, לדוגמא, ... כאשר מתלוות לעבירה האמורה גם עבירות נוספות".

סבורני כי נדרשת לא מעט תעוזה להתנהג באופן המיוחס לנאשם בכתב האישום המתוקן, שכן המעשים בוצעו בשעות בוקר, כאשר המתלוננת איננה מכירה את הנאשם, איננה משתפת פעולה עימו, מנסה להרחיקו ממנה ועל אף זאת, המשיך הנאשם במעשה המגונה המיוחס לו. מכאן ניתן לראות את מעשיו של הנאשם כמחפירים ומן הדין לגנותם ולהוקיעם, ולא על דרך הדיבור בלבד.

למרות כל הנאמר לעיל, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי המדובר באירוע חד פעמי, שלא נמשך מעבר לאותו מועד. כמוכן, מבלי שתתפרש הקלת ראש חלילה בחומרת האירוע, הרי שהמעשה בו הורשע הנאשם, אינו מהרף העליון בתחום עבירות המין. עוד יש להתחשב בעובדה, כי המדובר בנאשם צעיר בגילו, חסר הרשעות קודמות, ולא נטען כי אופיו הינו של עבריין מין מועד.

כל אחד מהצדדים הגיש אסמכתאות מההלכה הפסוקה לתמיכה בטענותיו.

לפיכך, בהתחשב בהלכה הפסוקה לגבי רף הענישה המקובל, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שאלו הוצגו בפני, לאור הודאתו של הנאשם, בהתחשב באמור על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכולל השיקולים לקולא ולחומרה, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:-

1. 18 שבועות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו (‏22.05.10).

2. 4 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שהנאשם לא יעבור עבירה של כניסה לישראל, לפי חוק הכניסה לישראל או עבירת אלימות או כל עבירת מין שהיא.

3.אני מחייב את הנאשם לשלם פיצוי למתלוננת בסך של 2,000 ₪.

הפיצוי ישולם בתוך 30 ימים ממועד שחרורו של הנאשם ממעצר.