מדינת ישראל נ' סלימאן(עציר)

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.

נגד המשיב הוגש ביום 4/7/10 כתב אישום, אשר ייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

נטען, כי ביום 1/7/10 שהה המשיב בישראל שלא כדין, וכאשר התבקש להזדהות על ידי שוטר מסר לו פרטים כוזבים.

ב"כ המשיב הסכים כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

בתאריך 4/7/10 פורטה כב' השופטת זמיר כי תנאי השחרור שנקבעו בעניינו של המשיב יעמדו על כנם, ובתאריכים 6/7/10 ו-7/7/10 נערכו שינויים בתנאי השחרור, ובסופו של יום שוחרר המשיב ממעצרו, בתנאים שאחד מהם הינו הפקדה בסך 10,000 ₪ וערבויות צד ג'.

מסתבר, כי המשיב לא התייצב למשפטו, וביום 19/3/12 הורה כב' השופט אברהם היימן, ס. נשיאה על התליית ההליכים (ת.פ. 1375-07-10).

קיימת עילת מעצר, והיא יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יוביל להימלטותו מאימת הדין.

אי התייצבותו של המשיב למשפטו, באופן אשר הוביל להתליית ההליכים, מלמד כי אין מדובר בחשש עתידי, ערטילאי בלבד, אלא בחשש ממשי, והמשיב הוכיח במעשיו כי הוא לא מתייצב למשפטו.

המשיב הציג בפני בית המשפט טענה נכבדה ביותר, שלפיה הוא קיבל הבטחה שלטונית ברורה, שהתיק התלוי ועומד כנגדו ייגנז, כנגד הסכם מסוים אשר הוסכם בינו לבין הרשות.

לא הוצגו בפניי ראיות בענין זה והמבקשת לא יכולה היתה לאשר או להכחיש את הענין.

ברור לכל, כי אם יוצגו ראיות בענין זה, יוביל הדבר לשינוי בהחלטתי זו, והמשיב יוכל לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר, באם יתחמש בראיות המוכיחות את טענתו.

בהערת אגב, אומר, כי אם אכן ניתנה למשיב הבטחה, כיצד זה לא מיהר לקבל חזרה את כספי ההפקדה שאותם הפקיד והותיר סכום נכבד משך זמן כה רב בקופת בית המשפט.

לפיכך, בדין מגישה המבקשת את בקשתה.

על כן אני מורה כדלקמן:

א.אני מורה על חידוש ההליכים במסגרת ת.פ. 1375-07-10, וקובע אותו לדיון בפני כב' השופט היימן, ס. נשיאה ליום 15/7/13 שעה 08:30.

ב.המזכירות תקבע את התיק בפני כב' השופט היימן, כמפורט לעיל.

ג.המשיב יובא לדיון בתיקו העיקרי באמצעות שב"ס.

ד.אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ה.אני מורה על חילוט 10,000 ₪ מכספי ההפקדה.