מדינת ישראל נ' סלימאן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

נטען, כי ביום 6.5.12, בסמוך לשעה 14:08, ברחוב החלוץ בחיפה נמצא המשיב כשהוא שוהה בישראל שלא כחוק, כשאין ברשותו היתר כניסה או שהייה בישראל כדין.

המבקשת טוענת, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, דו"ח פעולה של שוטר, תע"צים והודעת המשיב במשטרה ממנה עולה כי הוא נשוי לישראלית ומחזיק אישור כניסה ותעסוקה במרחב התפר בלבד אך לא לתוך ישראל.

המבקשת טוענת, כי העבירה בה מואשם המשיב מקימה שתי עילות מעצר; הראשונה - של מסוכנות והשנייה – של חשש להימלטות מאימת הדין.

בדיון בפניי הפנה ב"כ המבקשת לעברו הפלילי של המשיב שצבר לחובתו 6 הרשעות קודמות בעבירה דומה.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטען, כי בניגוד לטיעוני המבקשת המשיב "לא יצא ולא נכנס מהארץ", שכן הוא נמצא כאן 15 שנה (עם משפחתו ואחיו) והוא אף התחתן עם "בחורה יהודייה" שעל מנת להתגבר על הקשיים שהציב בפניהם משרד הפנים המירה את דתה. הזוג מתגורר יחד 8 שנים ולהם ילדה משותפת שהיא בת 3.5. הסניגור ציין, כי מדובר באדם אשר מרכז חייו נמצא בארץ ומשכך לא מתקיים לגביו חשש מפני הימלטות והדבר אף מאיין את המסוכנות.

הסניגור הציע כי אשתו של המשיב ואביה ישמשו כמפקחים על המשיב שישוחרר למעצר בית וכך ניתן יהיה להבטיח את מטרות המעצר.

דיון והכרעה

בבואו לדון בבקשה מעין זו על בית המשפט לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובהמשך לבדוק האם ניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי חלופה שפגיעתה במשיב פחותה ממעצר ממש.

בתיק זה, אין מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה. באשר לעילת מעצר, סבור ב"כ המשיב כי אין מסוכנות ואין חשש מפני המלטות.

בעניין זה של עילת מעצר בנוגע לתושבי השטחים כבר נקבע לא אחת, כי יש חשש טבוע וברור להמלטות מאימת הדין בשטחי הרשות וכי לאור המצב הביטחוני מתקיים מרכיב של מסוכנות שגם הוא מקים עילת מעצר. עם זאת, בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המשיב, הרי שעילות מעצר אלה נמצאות במדרג הנמוך של החומרה שכן מדובר באדם שקבע את מרכז חייו בארץ (הגם שעשה זאת ללא שהיה לו היתר כדין, לפחות בתקופה זו, ובכל הנוגע לשטחים שבתוך מדינת ישראל, להבדיל מקו התפר), נשוי ואב לילדה, משפחתו המורחבת (לפחות חלק מהאחים שלו) נמצאת בארץ והוא בעצמו נמצא כאן שנים רבות. בנסיבות אלה, הן החשש מפני הימלטות והן המסוכנות הם במדרג הנמוך.

הלכה היא, כי יש לשאוף, גם בנסיבות כמו התיק הנוכחי, בהן מדובר על שהייה או כניסה לישראל שלא כחוק, לכך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהייה פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח ובלבד שיהיה ניתן להשיג את אותה מטרה שעומדת מאחורי המעצר, שכן, היותו של המשיב תושב השטחים אין בה כשלעצמה כדי לשלול קיומה של חלופה מתאימה, ועל בית המשפט לבחון חלופת מעצר, גם בנסיבות מעין אלה.

הוא שנאמר:

"עובדת היותו של נאשם תושב האוטונומיה, כשלעצמה, מהווה רק אחד השיקולים לשלילתה של חלופת מעצר לגביו, כאשר השיקול המרכזי הוא הסיכון הממשי של המלטות מן הדין... אך יחד עם זאת, למרות שנסיבה זו בעלת משקל היא לעניין החלופה, אין היא מבחינת נסיבה מכריעה" (ראה בש"פ 6339/03 מדינת ישראל נ' חושיה מחמוד).

ובהזדמנות אחרת נאמר כי:

"איני סבור כשלעצמי, שחלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, היא בלתי אפשרית מכל וכל כאשר המדובר בתושב שטחים השוהה שלא כדין. אכן, על פניו נראה הדבר קשה כיוון שכביכול ניתנת 'גושפנקא' לשהות הבלתי חוקית; אך מנגד מדובר בחלופת מעצר... ואולם ברי כי לכך נדרשות נסיבות מיוחדות" (בש"פ 10418/08 עאהד טלאלקה נ' מדינת ישראל).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונתתי את דעתי לנסיבות המקרה, להרשעות הקודמות שרשומות לחובתו של המשיב בעבירה דומה, לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי מרכז חייו נמצא בארץ – הוא נשוי לישראלית ואב לילדה - ולמכלול הנסיבות בתיק זה, שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ניתן להיזקק לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו של המשיב פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח, ואשר יש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

באשר לחלופה, בית המשפט סבור כי על המשיב לשהות במעצר בית מלא, בפיקוח בת זוגו ואביה, ביחד ולחוד, זאת בנוסף להפקדה כספית מידתית, שיש בה כדי להוות נדבך מרתיע נוסף, התחייבות עצמית וערבויות צד ג' של המפקחים.

בקובעי זאת כאמור, לא התעלמתי מהרישום שקיים לחובת המשיב וגם לא מהפסיקה הענפה בעניין שוהים בלתי חוקיים, אך כאמור, נוכח הזיקה המיוחדת של המשיב לישראל, המדרג הנמוך של עילת המעצר והעובדה כי מעצר בשלב זה אינו מקדמה על חשבון העונש אלא נועד לאיין את עילות המעצר, מצאתי כי יש בחלופה הנ"ל כדי לעשות את המלאכה ולהפיג את המסוכנות ואת החשש מפני המלטות בשים לב לתנאי השחרור.