מדינת ישראל נ' סלימאן(אסיר)

גזר דין

הנאשם הודה והורשע על פי הודאתו בעבירות של שהייה שלא כדין בניגוד לחוק הכניסה וכן בהפרעה לשוטר וזאת בנסיבות בהן בתאריך 20.10.10 שהה בישראל שלא כדין ומשהתבקש על ידי שוטר להזדהות בפניו הזדהה בשם אחר.

ב"כ המאשימה עותרת להורות על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 3 חודשים מת"פ 30566-02-10 (בימ"ש שלום רמלה) במצטבר לכל עונש נוסף, להשית עליו מאסר ממושך בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה מרתיע וקנס. בהמשך לאמור הוגשה גם התחייבות עליה חתם הנאשם והנה ברת הפעלה בתיק שלפני.

ב"כ הנאשם מנגד מבקש כי בית המשפט יסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה ולא ישית כל רכיב כספי על הנאשם.

שקלתי טיעוני הצדדים ונסיבות העניין ובטרם אגזור את דינו של הנאשם אפנה לשיקולים המחמירים והמקלים בעניינו:

רואה אני בחומרה את העובדה כי מדובר במי שכבר הורשע בעבר בעבירה על חוק הכניסה ובאותו מקרה בא בית המשפט לקראתו וגזר עליו ענישה צופה פני עתיק בדמות מאסר על תנאי וחיוב לחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה דומה. למרבה הצער פירש הנאשם באופן מוטעה את ההליכה שהלך לקראתו ביהמ"ש וחודשים ספורים לאחר מכן הוא חוזר ומבצע פעם נוספת עבירה על חוק הכניסה ובפעם זו הוא מבצע לצידה של עבירה זו עבירה נוספת של הכשלת שוטר.

זו גם זו עבירה אשר יש בה יסוד של פגיעה בציבור.

נופך של חומרה מוצאת אני בכך שהנאשם אינו מורתע מכך שמעל לראשו מרחף עונש מאסר מותנה בר הפעלה מה שמחזק את הרושם שמדובר במי שמזלזל בחוק כמו גם בגורמי האכיפה האמונים על שמירתו.

באשר לרף הענישה הראוי בעבירות על חוק הכניסה בשורה של הלכות עמדו בתי המשפט על החומרה הגלומה בעבירות אלו המצדיקות ענישה ממשית.

לאחרונה נתן בית המשפט העליון את דעתו לעבירת השהייה הבלתי חוקית תוך שאבחן אותה משלוש עבירות חמורות יותר והן ההסעה, ההלנה והעסקה. בין היתר הודגש כי הדילמה ממוקדת בין זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, שיקולים ממין התחום הביטחוני לבין מציאות הנטועה במצב הגיאו-אסטרטגי של מדינת ישראל בשכנות לאוכלוסיה שמצויה במצב סוציואקונומי בעייתי, ולא אחת במצוקת אבטלה ועוני (ראו לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"פ 3173/09 מוחמד פראגין נ' מדינת ישראל תק-על 2009(2), 1255, להלן: "הלכת פראגין")

בעניין שיקולי הענישה בעבירת השהייה הבלתי חוקית אמר כבוד השופט רובינשטיין את הדברים הבאים:

"בנידון דידן - שאלת הכניסה והשהיה הבלתי חוקיות - עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין". (הלכת פראגין).

לאור השיקולים האמורים כעולה מהלכת פארג'ין יש לראות בחומרה את העובדה כי מדובר בנאשם רצידיביסט שדומה כי אינו ירא מפני הרשויות וחרף ההזדמנות שניתנה לו חזר ובצע עבירה על חוק הכניסה. בנוסף מדובר בעבירת כניסה אשר לצידה עבירה נלווית נוספת.

עם זאת כמובן שלנגד עיני גם מכלול הנסיבות המקלות כפי שפורטו על ידי הסנגור.

ראשית תעמוד לימינו של הנאשם העובדה כי הודה ובכך חסך מזמנו של הציבור ומזמנם של עדי התביעה.

עוד מביאה אני בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם – הנאשם יליד 90' ולו היה תושב ישראל הרי שהיתה קמה בעניינו חובת תסקיר מה שאין כן בעניינו.

עוד לקחתי בחשבון את טיעוני הסנגור בדבר הנסיבות שהביאו את הנאשם להכנס לישראל ואשר מיוסדות על מצוקה כלכלית והדרשות לחיפוש אפיקי פרנסה. הדברים נתמכים בעובדה שהנאשם נעצר עודו מבצע עבודות של חיפוי אבן כאשר הוא לבוש בבגדי עבודה.

בנוסף מביאה אני בחשבון את ההסבר והרקע שהוצג על ידי הגנה לעניין הכשלת השוטר עבירה שמצאה ביטוי בהתחזות כאחר.

בדיעבד הביע הנאשם חרטה ולאחר מכן מסר את פרטיו המלאים נכונה כאשר לעניין זה הובאה בפני הסתייגות המאשימה באשר למשקל שיש לייחס לשלב בו נמסרו הפרטים המלאים.

בנוסף ערה אני לכך שמדרך הטבע קשים ימי המאסר על תושב אזור וזאת משום שאינו זוכה לביקורי בני משפחה – אשר יש בהם במידה מסוימת כדי להפיג מעוקצו של עונש המאסר.