מדינת ישראל נ' סלוק

החלטה

בפני בקשת הנאשם ש"לא להשיב לאשמה" לאחר שנשמעו ראיות המאשימה והוגשו מסמכים מטעמה.

לטענת המאשימה תאונת דרכים עצמית ארעה עת הנאשם נהג בשכרות, כאשר בבדיקת נשיפה נמצא ריכוז של אלכוהול של 555 מ"ג, העולה על הכמות המותרת בחוק. אין מחלוקת כי הכמות שנמדדה אצל הנאשם תקינה. השאלה שבמחלוקת היא מי נהג ברכב – הנאשם או אחיו כטענתו.

הסנגור טוען כי על המאשימה להוכיח טענותיה מעל לספק סביר וכי ספק בדבר זהותו של הנאשם עולה מראיות המאשימה לפיכך אין על הנאשם להשיב לאשמה.

אני דוחה את הבקשה מכמה טעמים:

האחד, בהנחה שהראיות שהוגשו ונשמעו אמת הן – הרי שבהעדר עדות הנאשם או מי מטעמו שתעלה ספק סביר, הוכחה אשמתו של הנאשם וזאת משום שהשוטר ברה ברה שהגיע למקום 5 דקות לאחר קבלת האירוע במוקד, הבחין בנאשם ישוב מאחורי ההגה, ריח אלכוהול נדף ממנו וגרסתו הראשונית כפי שרשם היתה: "החלקתי בגלל הגשם באתי ממסיבה של חבר" (נ/1). האם דבריו שנאמרו מאוחר יותר לפיהם אחיו נהג , הם דברי אמת – רק לאחר עדותו של הנאשם ועדיו ניתן להתרשם מכך.

זאת ועוד, לפי ת/10 (טופס השימוע) הנאשם הודה ששתה לא הכחיש שנהג, אלא אמר :"אחי היה איתי" איתי אין משמעו הוא נהג.

מי שנמצא מאחורי ההגה נחזה כבעל השליטה ברכב, ולכן אם הוא ישוב בכסא הנהג ברכב שעבר תאונת דרכים, עליו נטל הראיה להוכיח כי ישיבתו מאחורי ההגה החלה לאחר התאונה וכי הנהג ברכב הוא אחר. במצב דברים זה, המאשימה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה והוא עובר עתה לנאשם. אם הנאשם יבחר שלא להעיד, לא הוא ולא מי מטעמו, הרי שהדבר יפעל לרעתו באשר לא ירים נטל הראיה. חזקת הבעלות כאמור בסעיף 27(ב) לפקודת התעבורה חלה לא רק על מי שרשום כבעלים אלא גם על מי שהחזיק בפועל ברכב במועד הרלוונטי – דהיינו בעת שהשוטר ברה הגיע לרכב.

טוען הסנגור כי אחיו של הנאשם נטל האחריות בהודעתו– הודעתו לא הוגשה כראיה מטעם המאשימה ומטבע הדברים אם ירצה האח להעיד הוא ייחקר על עדותו.

מכל האמור לעיל, הטענה "אין להשיב לאשמה", אינה מתאימה למקרה זה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

ביום 17/3/13 9:00 יתקיימו ראיות ההגנה וסיכומים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ג, 10 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: