מדינת ישראל נ' סלומון

החלטה

נגד הנאשם הוגש כתב אישום שבו יוחסו לנאשם שתי עבירות: התפרצות לדירה וגניבה. על פי כתב האישום התפרץ הנאשם ביחד עם אדם אחר לדירה בחולון בכך שטיפסו לתוך מרפסת הדירה, פתחו תריס גלילה ונכנסו לתוך הדירה בכוונה לגנוב.

בדיון שהתקיים ביום 16.5.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון ביניהם לפיו כתב האישום יתוקן, באופן שעבירת הגניבה תמחק מכתב האישום, כתב האישום יתוקן באופן שהנאשם יודה בעבירה של ניסיון להיכנס לדירה בכוונה לבצע גניבה. כמו כן הוסכם כי יתקבל תסקיר משירות המבחן.

בעקבות הודיית הנאשם כאמור, עתר התובע להרשיע הנאשם, ואילו באת כוח הנאשם עתרה להימנע מהרשעה ולשקול זאת לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן, כפי המוסכם בין הצדדים.

כפי שהחלטתי באותו דיון, לא הרשעתי הנאשם אלא השארתי שאלת הרשעתו או אי הרשעתו למועד אחר מבלי שיהיה בכך כדי להצביע על סיום ההליכים בסופו של יום.

עוד יצויין כי בדיון שהתקיים לפני ביום 16.11.10 הודה הנאשם בביצוע שתי עבירת נוספות האחת בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה כפי המצוי בכתב האישום שבתיק פלילי 14049-03-10 ובעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית אשר נחקרה בתיק חקירה פ.א 12737/10 של יחידת המשטרה איילון.

על פי החלטתי נתקבלו במשפט זה שני תסקירי שירות המבחן. בראשון המליץ שירות המבחן לדחות הדיון בעניינו של הנאשם למשך שלושה חודשים על מנת לבחון נכונות הנאשם ויכולתו להשתלב בקבוצה טיפולית בשירות המבחן. נעתרתי לבקשה זו.

בתסקיר השני שהוגש לבית המשפט עובר לדיון שהתקיים ביום 16.11.10 פרט שירות המבחן כל הנסיבות העובדות והנתונים הרלבנטיים לעניין וסופו של תסקיר המליץ שירות המבחן להעמיד הנאשם במבחן למשך שנה ולהשית על הנאשם שירות לתועלת הציבור (של''צ) על פי תוכנית שהוכנה עבורו בהיקף של 250 שעות.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם להרשיע הנאשם בביצוע העבירות כאמור לעיל, או שמא לקבל המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו. כל צד טען לפי טעמיו. התביעה עתרה להרשיע הנאשם במיוחד לנוכח חומרת העבירות של ניסיון להתפרצות לדירה כמו גם העבירה החמורה של החזקת סכין למטרה לא כשרה ולשיטת התביעה העבירה של הפרת הוראה חוקית היא נדבך נוסך בהחמרה. עוד טענה התביעה כי לנאשם רישום קודם ללא הרשעה מבית המשפט לנוער מתאריך 17.10.07 בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות בשני מקרים משנת 2006. משכך הטענה היא שהנאשם הוכיח כי אין ליתן בו אימון וכי זו הפעם יש להרשיעו.

באת כוח הנאשם בקשה לאמץ המלצת שירות המבחן, בעיקר משום המפורט בתסקירים. לדבריה מדובר בבחור צעיר שהיה בעת ביצוע העבירות סמוך לגיל 18 בתקופה משברית של חייו, וכיום מבקש הוא להתגייס לצבא ולבנות חייו באורח נורמטיבי באופן שונה מעברו. כעדים לכך העידו שני הוריו, וסיפרו על המשבר שפקד את הנאשם עת התגרשו הוריו משבר שגרם לדרדורו.

אכן, התלבטות לא פשוטה לפני. ההתלבטות נעוצה בעיקר בכך, שאין זו הפעם הראשונה בה הסתבך הנאשם בפלילים. שכן כפי המפורט לעיל, ומתוך הרישום הפלילי של הנאשם עולה כי בחודשים יוני ואוגוסט 2006 לפני כארבע שנים, בהיות הנאשם כבן 15, ביצע הנאשם שתי עבירות של שימוש ברכב ללא רשות. בית המשפט לנוער שדן הנאשם באוקטובר 2007 מצא ליתן לנאשם הזדמנות תוך שמן הסתם ראה לא לפגוע בעתידו של הנאשם ולא הרשיעו. משעבר הנאשם העבירות בהן הודה כשנתיים לאחר החסד שנעשה עמו בבית המשפט לנוער, הרי המסקנה העולה היא כי הנאשם לא הפנים כי עליו לשנות מדרכיו אלא חזר וביצע עבירות.

אלא שנסיבות מיוחדות יש למקרה שלפני. נסיבות שאני סבור כי יש בהן כדי לשכנע ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה להוכיח כי בגר וכי מצא לפתוח בדרך חדשה ושונה מקודמתה.

ראשית לכל, אפנה לעובדה כי בעת שביצע הנאשם העבירות בהן הודה היה בן שמונה עשרה וחודש עת ביצע עבירת החזקת הסכין, או שמונה עשרה וחודשיים בעת ביצוע עבירת הניסיון להתפרצות. משמעות הדברים היא סמיכות זמנים להיותו קטין. לכך יש להוסיף התרשמות שירות המבחן כי מדובר בבחור ילדותי מופנם שטרם גיבש את אישיותו. מתוך מכלול הנתונים שלפני עולה כי הרקע לביצוע העבירות הוא גירושי הוריו אשר פגעו בו עד כי לא הצליח למצוא את מקומו במשפחה. להתרשמות שירות המבחן ביצע העבירות ככל הנראה על מנת לעורר את הוריו באשר למצבו ולקרוא לעזרה.

שמעתי דברי הורי הנאשם. אין ספק כי מדובר בהורים נורמטיביים, אשר חייהם הזוגיים עלו על שרטון והתגרשו. התנהלותו של הנאשם, אינה אופיינית והיא חריג לתא המשפחתי ממנו הגיע וחריג לאורח חייהם של הוריו.

כשאני בוחן העניין שלפני, אני סבור כי יש לעשות כן, על פי מתווה דומה לזה של בית משפט לנוער ועל פי כללי משפט הקטינים. אני מקבל כיסוד להחלטתי וכעובדה כי הנאשם החליט החלטה שלמה כנה ואמיתית לשנות מאורח חייו בו היה נתון בעת ביצוע העבירות. אני סבור שהנאשם הפנים הטעויות שעשה, וכל רצונו כיום הוא להתגייס לצה''ל, על מנת להתחיל בחייו האזרחיים באופן שונה ובאופן מועיל ונורמטיבי. כפי שעל פי כללי המשפט הרווחים בבית המשפט לנוער משמגיע בית המשפט למסקנה כי לפניו נאשם שיש להושיט לו יד או נכון יותר אין להציב לפניו מכשול בפתח דרכו בחייו, הרי כך יש לדעתי, לנהוג עם הנאשם שלפני.

לא התעלמתי בשמץ מחומרת המעשים בהם הודה הנאשם, אך אני סבור כי יש מצב בו עלינו לסייע לשיקום האדם, במיוחד נאשם זה על פי נסיבותיו האישיות המיוחדות, שכן הרשעתו בעבירות הללו, תסכל סיכוייו להשתלב באופן נורמטיבי וחיובי בחברה.

התרתי לב''כ הנאשם להגיש מסמכים לעניין גיוסו של הנאשם. על פי המסמכים שהוגשו, כאמור, עולה כי הנאשם הופטר משירות צבאי בגין ההליכים שלפני. כמו כן, עולה מהמסמכים שהנאשם פנה לנציב קבילות החיילים על מנת שיתערב בעניין זה. תשובת נציב הקבילות הייתה שעניינו ידון לאחר שיצרף פנייה מפורטת, יציג המלצות ומסמך בדבר הרישום הפלילי העדכני. על פי הודעה שהעביר שירות המבחן נאמר כי שירות המבחן מעריך כי שירות צבאי והעמדת הנאשם במבחן יעניקו לו הזדמנות לשקם את עצמו ולהקפיד לנהל אורח חיים נורמטיבי.

מצאתי להדגיש ולציין כי חשוב בעיני רצונו של הנאשם להתגייס לצה''ל והשתדלותו לעשות כן. השירות הצבאי שיש בו תרומה לחברה, הינו בעל ערך ומימד חשובים ביותר לאדם ולחברה. בבחירה בין הרשעת הנאשם, וסיכול גיוסו לצה''ל לבין אי הרשעתו ופתיחת הדרך לגיוסו לצה''ל על מנת שבכך יוכיח כנות כוונותיו, ותרומתו לחברה, כמו גם, יחל דרכו כאדם מבוגר, באופן חיובי, אני מעדיף הדרך השנייה.

אילו היה בי ספק בכנות דבריו של הנאשם, או בכנות דברי הוריו אשר התגייסו לסייע לבנם לעלות על דרך המלך היא דרך הישרה והמועילה לחברה, הייתי מחליט להרשיע הנאשם. כמו כן, ברור לנאשם ולהוריו כי הנאשם מצוי לפני פרשת דרכים אם יפנה לדרך האחת החיובית יפתח חייו האזרחיים בדרך זו, אם יפנה לדרך אחרת השלילית הרי לא יינתנו לו הזדמנויות נוספות, ואיש לא יושיט לו יד פעם נוספת.

אשר על כן, על פי מכלול הנימוקים לעיל, אני מחליט ללכת אחר החריג דהיינו לא ללכת אחר הכלל שככל שאדם מבצע עבירה פלילית יש להרשיעו ומשום כך החלטתי להימנע מהרשעת הנאשם.