מדינת ישראל נ' סלומון אבן חיים

גזר דין

1.הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בביצוע העבירות הבאות:

א) גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 304 לחוק העונשין.

ב) גרם נזק לאדם ולרכוש ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2)(3) לפקודת התעבורה.

ג) נהיגה במהירות מופרזת, עבירה לפי תקנה 54(א) לתק נות התעבורה.

ד) סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה.

2.בתאריך 5/1/10 נהגה הנאשמת ברכב פרטי, מכוון בית סוהר צלמון לכוון טבריה, כשעמה נסעו ברכב אביה (להלן: "המנוח") ונוסע נוסף. הנאשמת נהגה בקלות ראש וברשלנות ואף במהירות מופרזת ומבלי להיות מרוכזת בנהיגה וערה לנסיבות הכביש ובקילומטר 1 של הכביש, ביציאה מעקומה שמאלה, איבדה שליטה ברכב, סטתה עמו ימינה עד כי דופן ימין של הרכב פגעה במעקה בטיחות ובקיר בטון מעבר לשוליים הימניים של הכביש בכוון נסיעתה ולאחר מכן, סטתה הנאשמת שמאלה, הרכב עבר את המסלול השמאלי של הכביש, ירד לתעלה שמעבר לשוליים השמאליים של הכביש והתהפך.

כתוצאה מהתאונה נפגע אביה של הנאשמת באורח אנוש ונפטר מפגיעותיו ביום 17/1/10.

הנוסע הנוסף נפגע באורח קשה ונזקק לאשפוז ממושך ולטיפול רפואי.

הנאשמת נפגעה באורח בינוני והרכב ניזוק.

3.בתאריך 7/9/10, על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו תודה הנאשמת בכתב האישום והצדדים יעתרו להטלת פסילה בפועל, בהתאם לטיעון חופשי וכשהמאשימה תגביל טיעוניה ל-10 שנות פסילה, וכן להטלת מאסר על תנאי שתחולתו על עבירות של נהיגה בזמן פסילה וגרימת מוות ברשלנות הקשורה לנהיגת רכב.

במסגרת ההסדר הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום והורשעה על פיו .

4.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי מדובר במקרה מיוחד ונסיבותיו המיוחדות של המקרה הם שהובילו להסדר הטיעון ולרמת הענישה שהוצגה במסגרתו. מצד שני, ביקש ב"כ המאשימה להדגיש כי הנאשמת גרמה לתאונה שתוצאותיה קשות ומכאיבות ורשלנותה היותה את הגורם הבלעדי לתאונה. ב"כ המאשימה ציין כי פרט למנוח, נפגעו בתאונה גם הנאשמת ונוסע נוסף, נתון המחייב התייחסות נפרדת בשיקולי הענישה. ב"כ המאשימה הציג את עברה התעבורתי של הנאשמת וביקש להחמיר ברכיב הפסילה כיון שנשאר רכיב ענישה מוחשי יחיד במקרה זה שיהא בו גמול חברתי הולם והרתעה לרבים. הוגשה פסיקה.

5.ב"כ הנאשמת ציין כי מדובר באירוע טרגי. הנאשמת אישה חיובית ונורמטיבית שהצליחה בחייה למרות שגדלה בסביבה קשה. הנאשמת התגייסה לצבא ואף הפעילה רכב קרבי בצבא ולאחר שחרורה עבדה לפרנסתה ותמכה במשפחתה. התאונה ארעה במהלך נסיעה מבית סוהר צלמון לבית לאחר ביקור אחיה המרצה מאסר. ב"כ הנאשמת טען כי יש לשקול לקולא את הודאת הנאשמת, את העובדה שאיבדה את אביה, פציעתו של קרוב משפחתה שנסע עמם והעובדה שהנאשמת נפצעה קשה בתאונה ואין לה עבר מכביד. ב"כ הנאשמת הציג תמונות ותיעוד רפואי מהם עולה כי הנאשמת שברה את הרגל, נפגעה בראשה ונמצאת בטיפול נפשי ובמעקב של עובדת סוציאלית בעקבות הטראומה שהסבה לה התאונה. ב"כ הנאשמת הדגיש כי הנאשמת שילמה בגופה ובנפשה על התאונה ונסיבותיה הטרגיות וכי המשפחה סלחה לה ומפללת להחלמתה מהטרגדיה.

ב"כ הנאשמת טען כי הנאשמת עברה קורס של קוסמטיקה ואיפור מקצועי ורק עכשיו היא מתחילה לשקם את עצמה לאחר חודשים שבהם היתה מרותקת למיטתה. בנסיבות אלה ביקש להטיל תקופת פסילה מינימאלית כדי שתוכל להמשיך בחייה.

6.הנאשמת הסבירה כי תעבוד בעתיד מן הבית וכרגע אינה עובדת בשל התאונה. לדבריה, אינה ישנה בלילות בשל התאונה ומות אביה וחווה סיוטים. היא מתקשה לנסוע ברכב פרטי או ציבורי אף כנוסעת שכן הנסיעה מזכירה לה את האירוע הטראומטי.

7.בתי המשפט אמורים ומצווים לעשות כל שלאל ידם כדי ללחום בתאונות הדרכים. מדי יום גובים הכבישים קורבנות חינם והמקרה הנוכחי, בו קופחו חיי אדם ושני נוסעים נפגעו קשה, הוא דוגמה לכך.

עבריינים בתחום תאונות הדרכים לרוב הנם אנשים נורמטיביים המתפקדים למופת בשאר תחומי החיים , אך אל מול הנורמטיביות שבאורח חייהם של הנאשמים, עומדים חיי אדם שקופחו בגין נהיגה רשלנית ויש ליתן לאובדן החיים ולפגיעה בנפש ביטוי עונשי הולם.

נקבע בפסיקה כי ככלל מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור הכולל פסילה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל (ע"פ 783/07 חאלד עתאבה נ' מדינת ישראל ; ע"פ 3013/06 צבי לוין נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים) .